ירושלים נראית כבר שבועות כמו אתר הריסה אחד גדול. קינג ג’ורג’ – אחד הרחובות הכי מרכזיים בעיר – הפך למסלול מכשולים של אבק, בורות, דחפורים וגדרות. מי שמנסה לעבור שם ברגל כמעט לא יכול. באוטובוס, באופניים או ברכב? תשכחו מזה. ליד פינתי המיתולוגי חופרים בלי סוף, רחבת המשביר הישן מתצפתת על ענני אבק ואפר, והגישה למדרחוב עוברת דרך עפר, בורות ורעש קידוחים. גם העלייה לכיוון רחוב שטראוס – היציאה מקינג ג’ורג’ – נסגרת לסירוגין. בתי קפה נפתחים על ענן חול, חנויות נאבקות להשאיר דלת פתוחה, ועוברי אורח לומדים ללכת בעיקוף. גם מצעד העדלאידע של פורים 2026 הוזז משם, כי אי אפשר היה להעביר קהל בתוך הבלגן. מה שהיה פעם לב פועם של העיר נראה היום כמו אתר עבודה אחד גדול, בלי תאריך סיום ברור.
עד מתי העבודות תשתית בקינג ג’ורג’ ובמרכז ירושלים?
מי שמסתובב במרכז העיר מרגיש את זה בכל צעד. אי אפשר לרדת לכיוון מדרחוב בן יהודה כמו פעם, אי אפשר “לקפוץ רגע” לשוק או לרחוב יפו בלי להיתקע. כל יציאה מקינג ג’ורג’ היא סיבוב, עיקוף, מעבר בין גדרות.
בעלי עסקים סופרים ימים חלשים, שליחים מחפשים דרכים חלופיות, נהגים מוותרים מראש על האזור, ותושבים פשוט לומדים להסתדר. במקום לצעוק, במקום ללחוץ, במקום לדרוש תשובות – ממשיכים.
ככה זה עם ירושלמים: הם סופגים. סופגים אבק, סופגים רעש, סופגים חפירות. ובדרך גם סופגים את זה שהם יוצאים פראיירים.
