ברחוב הארנון בשכונת נחלאות בירושלים, ממש ממול ה"שוק-קניון", ניטע אי אז בעבר מעין פרדס קטן. רחוב הארנון הוא שלוחה של רחוב אגריפס, רחוב צר וקצר – מתיישביו הראשונים חשבו קדימה, והחליטו לשתול עצים שמצד אחד מציירים נוף ידידותי של תפוזים וקלמנטינות, ומצד שני אלו עצים המעניקים פרי טעים ובריא, שצומחים ליד הבית והופכים את הרחוב עצמו לציורי, בניחוח פרדסים המעניקים פירות מידי שנה.
איך הפך רחוב קטן ליד שוק מחנה יהודה לפינת פרדסים מפתיעה?
ובזמן ששוק מחנה יהודה מתמלא בפירות הדר צבעוניים, כמצוותו של גנרל חורף, רחוב הארנון פורח בשקט ויוצר פינה קסומה ומפתיעה בלב ירושלים. עצי הדר ותיקים נטועים לאורך המדרכה ומזכירים לחלק מהעוברים ושבים איך בילדותם ציירו בדיוק עצים כאלו – מלאי פירות, ליד בית עם גג רעפים.
עצים כאלו פורחים כיום ומניבים פרי וזיכרון מרגש של היסטוריה ברחוב הארנון. עצים שנטעו כשהוקמה שכונת נחלאות ושכונות אחרות, החל מהמאה ה-19, כחלק מתהליך היציאה מחומות העיר. עצים הממשיכים להניב פרי גם בעידן של התחדשות, שיפוץ ומלחמות על חניות. לא מדובר במיזם ירוק או בשימור רשמי, אלא בעובדה פשוטה: הרחוב הזה נבחר לשמר את ראשיתה החלוצית של השכונה. ירושלים מתחדשת, אך שומרת על יופייה וייחודה בפינות אחדות, בודדות.
מה מספרים עצי ההדר הוותיקים על חיי השכונה בירושלים?
לאורך רחוב הארנון בתי רעפים חד קומתיים המספרים את סיפור חייהם של הירושלמים המקומיים, מתוך עגלת שוק במרפסת מוזנחת ומקרר שהתקלקל ועדיין לא פונה. אלו ניצבים לצד בתים שעברו שיפוץ והרחבה, מבלי למחוק את קו הרחוב המקורי.
עצי התפוזים והקלמנטינות הם חלק מהתשתית האנושית. דיירים ותיקים מספרים על שנים שבהן הפרי היה חלק משגרת החיים: קוטפים בדרך הביתה, מחלקים לשכנים, יודעים מתי העץ “מוכן" והפרי בשל. כיום, נראה שהתושבים בירושלים בכל זאת קונים הדרים בשוק מחנה יהודה הקרוב.
למה דווקא שמות של נחלים הפכו לסמל של זיכרון עירוני חי?
לצדו של הארנון עובר רחוב היבוק. אלו שני רחובות קצרים הנושאים שמות של נחלים היסטוריים, נחלים ששימשו גבולות ומעברים במרחב הירדני הקדום. בחירה בשמות של נחלי איתן כשמות של רחובות, מעידה על תפיסת עולם של זרימה עוצמה ושפע. עתה, בעוד עצים רבים נכרתים בעיר, והירוק מפנה מקום למסילות רכבת קלה, לפיתוח ולקדמה, כאן נשמר הזיכרון שמציץ ומעלה חיוך והנאה.
שוק מחנה יהודה מוצף בהדרים, וקל לחשוב שעונת הפרי שייכת רק לדוכנים. רחוב הארנון מוכיח אחרת. יש מקומות שבהם ירושלים עדיין מאפשרת חיים לעצים, נותנת להם להרהיב ביופיים ובתרומתם לאיכות הסביבה. הטבע משתלב באספלט, וזהו אושר לראות את הסדק והמרווח הצנועים שמשאירה האבן ומפנה מקום לירוק, לחום, לכתום ולצבעים אחרים.
