צרה ושמה איראן: ההורים בירושלים כבר לא יודעים מה לעשות

הצלצול האחרון לא נשמע. הכיתות שוממות כבר שבועות, ילדי ירושלים תקועים בבתים תחת מצב חירום, והחופש הגדול עוד לא התחיל. ביולי אמור היה להיפתח "בית הספר של החופש הגדול" בירושלים – מסגרת חינוכית מצומצמת המופעלת במימון משרד החינוך ועיריית ירושלים. אבל לאור המלחמה עם איראן, אזעקות חוזרות וסכנות ביטחוניות – קיים חשש כבד שלא ייפתח.

גם הקייטנות העירוניות בירושלים – שפעלו עד כה בגנים ציבוריים, מתנ"סים ובתי ספר – צפויות להיפגע. מנהלים לא יודעים אם יוכלו לפתוח, והורים רבים כבר מודים: "אין סיכוי שנרשום את הילדים לקייטנה פתוחה כשיש אזעקות כל יום".

(מה באמת יקרה לילדים בירושלים בלי מסגרת גם בחופש הגדול? הנזק כבר מתרחש)

"אנחנו מתמוטטים נפשית – וגם כלכלית"

חנה, אם לשלושה משכונת גילה, משתפת: "לא יצאתי לעבוד כבר עשרה ימים. בן הזוג שלי בקושי מצליח להגיע לעבודה. ביולי זה רק יחמיר – גם אין לימודים, וגם אין מסגרת. הילדים פשוט יהיו בבית, ואנחנו נהיה שבויים יחד איתם".

מיכאל, תושב פסגת זאב: "היו לנו תוכניות לקייטנה פרטית – אבל עכשיו אף אחד לא בטוח. אם זה יימשך כך גם ביולי-אוגוסט, זו תהיה קריסה מוחלטת של ההורים בעיר".

הנזק למשק – כבר כאן

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות באוניברסיטת תל אביב ובמכון טאוב מצביעים על הקשר הישיר בין היעדר מסגרות חינוכיות לתפוקה במשק:

• כל יום שבו הורים נשארים בבית עם ילדים בגילאי גן עד כיתה ד' – מקטין את התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) ב־0.03%

• קיץ שבו אין קייטנות פעולות – פגיעה רוחבית באוכלוסייה העובדת, ובעיקר באימהות עובדות במשרות חלקיות או פרילנסרים

  (עיריית ירושלים מתנהלת מתוך חמ"ל מיוחד – כך זה נראה במלחמה עם איראן)

במילים פשוטות: ככל שהילדים יישארו בבית – גם הכלכלה תישאר מאחור.

ולגבי ההורים בירושלים? ובכן, לא מחפשים רחמים – הם רק רוצים קצת שקט.
שקט שיאפשר להם לעבוד, לגדל, לנשום – ולו לכמה שעות ביום.