"קול ברמה נשמע…" – אלפי מתפללים עולים בימי חודש אלול לקבר רחל, סמוך לירושלים. אכן זהו ציון שהפך לבית תחינה לאומי, ובין דמעות לנרות, חודש הסליחות מחזיר את קבר רחל למרכז ההוויה.
תפילה נשית בקבר רחל
בחלל צר ומקומר מצטופפות נשים מול הפרוכת הלבנה המכסה את מצבת רחל. חלקן לוחשות פסוקים מספר תהילים, אחרות מתקרבות אל האבן בלחישה חרישית, כולן שולחות תחינה משותפת לאמא רחל ולאלוהי ישראל. שקט קדושתי שורר במקום והאווירה מרגשת. כאן נפגשים עם הווייתה של מי שכיכבה ברומן הבלתי אפשרי, בסיפור יעקב לאה ורחל.
ממרחב הגברים המקביל בוקעים פסוקי סליחות ו"חטאנו לפניך, רחם עלינו…". פסוקים המתקדשים בתקיעות שופר מצמררות. מעל המצבה אור נגוהות המאיר את שמות כל החטופים שנותרו במנהרות בעזה – ואת הפסוק האלמותי "קול ברמה נשמע, נהי תמרורים, רחל מבכה על בניה מאנה להינחם…". פסוק בן אלפי שנה שמדבר כאן ועכשיו בפאתי ירושלים בחודש ספטמבר, שנת 2025.
הדרך מירושלים לבית לחם
קבר רחל, הממוקם בדרך מירושלים לבית לחם, הפך לאחד המקומות הקדושים והנצורים ביותר ביהדות. אלפים מגיעים אליו תמיד ובמיוחד במהלך חודש אלול – חודש של חשבון נפש, תפילה, סליחות וכמיהה לרגע של נחמה.
רחל, האם השלישית, נחשבת ללב האומה. אימם של יוסף ובנימין ואהובת ליבו של האב השלישי, יעקב. אם שלא זכתה להיקבר במערת המכפלה לצד האבות והאימהות. יעקב קבר אותה "בשדמות בית-לחם, בדרך אפרתה", ומצבתה נותרה סמל לדורות – קרובה, נגישה, ומלאת בכי ותחינה.
קבר רחל כסמל לאומי
המקום עצמו שומר על תחושת קדושה ומאמץ מודרני גם יחד: שירותים זמינים לבאים, פינות להדלקת נרות, שתייה וכיבוד קל. קבר רחל איננו רק אתר זיכרון, אלא סמל של תנועה לאומית ונשית כאחד – מקום שבו ההיסטוריה והמיסטיקה משתלבים. דמותה של רחל מגלמת את האם הפרטית והקולקטיבית גם יחד – זו שמתפללת לבנה, זו שמחכה לשובו מהקרב וזו שמצפה לשוב החטופים.
(מסע בקו 163 מירושלים לקבר רחל: אמונה ונחמה בחודש הסליחות)
קבר רחל הופך ללב הפועם של עם ישראל. לא עוד אבן או מצבה, אלא קול חי ונצחי הנשמע "ברמה". במקום שבו רחל סירבה להינחם, ממשיך בנה – עם ישראל – לחפש נחמה. העבר, ההווה והעתיד מתמזגים גם במאה ה־21, כשקולה של רחל נשמע כהבטחה נצחית לשיבת הבנים לגבולם
