קניון רמות בירושלים בימי "עם כלביא" – שגרת החירום החרדית. מול חנות צעצועים ודברי מתיקה מפלסות עגלות תינוקות דרך זו לזו. ילדות לבושות שמלות זהות רק בגדלים שונים, מתענגות על קרח נמס וצבעוני. בגדיהן של השלוש מעידים על כך שהן אחיות. הטרנד הכמעט קבוע במשפחות החרדיות הוא תלבושת אחידה רק בגדלים מתאימים.
בסמוך, אברכים מחזיקים טלפון כשר צמוד לאוזנם, ובעודם נעים בין הסופר הקרוב לעמדת הרב- קו הם משוחחים ביידיש או בעברית, סוגרים פינות הקשורות לבית מרקחת הסמוך, לקניות, לעסקים ולסגירת דילים.
המדרגות הנעות, ממשיכות להחליף את מקומם של האנשים, ובבתי הקפה, מתענגים על ארוחת בוקר. הכל שלו ורגוע. כאילו זמן המלחמה לא הגיע לקניון בצפונה של עיר הקודש.
קניות כשרות בימי חירום
אבל אני, שתמיד ממהרת, שואלת את עצמי מה קורה פה?!
זה אי של יציבות או בועה של ניתוק?
(בשכונת מקור ברוך החרדית בירושלים לא תמצאו ממ"ד – כשיש אעזקה, יש תפילות)
קניון רמות הוא אחד המקומות היחידים בירושלים שמהווה מרחב ציבורי צרכני, הפונה כמעט כולו לציבור החרדי. מדובר בזירה שבה הרגלי הצריכה, קוד הלבוש ואפילו הפרסום בחוצות העיר – כולם מוקפדים לפי ההלכה. בימי שגרה, הקניון הוא הלב הפועם של שכונת רמות בירושלים. הנגישות, המעליות והחנויות בעלות פונקציות מגוונות, מזמינות ציבור ירושלמי רב ביום ובלילה.
אך בימי חירום, בימי אזעקות וטילים מאיראן, הקניון הוא עדות חיה ומושלמת לפער בין המגזרים. את החדשות החמות מה קרה אחרי אזעקות, מקבלים מבקרי הקניון ממי שמזוהה כחילוני. איפה נפלו הטילים וחלקי היירוטים, כמה פצועים יש ואם נהרסו בתים – אלו שאלות שנשאלתי הבוקר על ידי מכר חרדי.
הוא גם שאל למה לדעתי ירושלים לא מופצצת?
את התשובה נתן לו ידידו, יעקב ש. בן 42: "הם לא פוגעים בערבים, ולכן אנחנו לא בלחץ", הסביר, "אין לנו מה להיבהל. יש מי שמנהיג את העולם. כל הדברים האלו – איראן, עזה, זה לא בשליטתנו. אז למה להיכנס לפאניקה?".
המידע שמגיע באיחור
עבור רבים מהנוכחים בקניון, הידיעות על המתרחש מגיעות באיחור של שעות אם בכלל.
אני מחכה לתורי בסופרפארם, והבאה בתור אחרי שואלת אותי: "היום היה משהו?".
זהו קהל מוגדר שספר תהילים והסידור בידיו, כתחליף לאמצעי תקשורת, סמארטפונים ורשתות חברתיות. "הישיבה" היא מקור המידע. דברים שאומר הרבי ושעוברים מפה לאוזן ומהאוזן לנתיב האמונה כדרך להתמודדות.
זהו מנגנון התמודדות ייחודי.
ציבור שנשלט על ידי האמונה, מבין שהוא אינו שולט בגורלו.
"הכל משמיים" וגם "הכל לטובה". כל מיני הצהרות שנותנות למאמין לעבור ימי מלחמה ברוגע ממשי.
קניון רמות מלמד על פער בין מדינה שמחפשת פתרונות טכנולוגים לבין שכונה בירושלים עם התמודדות דרך אמונה. כך או כך, במפגש בין שמיים לארץ – החרדה מפנה את מקומה לשגרה מנצחת.
אז, "כל טוב ושכוייח", כמו שאומרים.
(בצד השני של העיר – גם בכנסייה האתיופית מוצאים דרך להתמודד)
