רחובות ירושלים שותקים וריקים – כך נראית בירה של מדינה במלחמה

רק חתול נשאר ברחוב יפו. לא רכבת קלה, לא אדם – אפילו הצל של בית הקפה נסוג פנימה.
מאז החלו האזעקות בירושלים והוכרז מצב חירום, הבירה הפכה לעיר רפאים. מה שנראה בתחילה כמו ערב שקט – הוא בעצם סימן למלחמה שבפנים: בלבבות, במוסדות, בבתי החולים, ובעיקר – בין הסמטאות שמחכות לפיצוץ הבא.
הפחד לא צועק – הוא לוחש. והוא שקט כל כך, עד שהוא מקפיא את השעון בעיר שלא עוצרת לעולם.

בתי החולים: רק מקרים דחופים, חדרי הלידה ממשיכים

בהתאם להנחיות פיקוד העורף, בתי החולים בירושלים – בראשם הדסה – עברו למתכונת חירום.
כל הפעילות הלא-דחופה בוטלה, אך חדרי הלידה והטיפולים האונקולוגיים ממשיכים לפעול. "אל תהססו להגיע כשצריך", נמסר להורים מודאגים.
הרופאים, שכבר התרגלו לשגרה לא שגרתית, שוב מוצאים עצמם תחת לחץ – לא רק רפואי, אלא גם משפחתי ורגשי.
"אנחנו נלחמים על חיים – גם כשיש טילים מעל הראש", תיארה אחות באחד מבתי החולים בעיר.

העירייה סגרה הכול – פרט לשמרטפיות לילדי הרופאים

בעיריית ירושלים לא לוקחים סיכונים: כל מוסדות הלימוד והתרבות נסגרו, התחבורה הציבורית מצומצמת ומשובשת, והמוקדים העירוניים הועברו למצב חירום.
דווקא מתוך המשבר נולדו יוזמות חדשות – שמרטפיות חירום לילדי הצוותים הרפואיים, מוקדי סיוע לנפש, ורשת מתנדבים לבדיקת שלומם של קשישים ובודדים.
"זו חובתנו – לאפשר לרופאים להתרכז בעבודה, כשאנחנו שומרים על ילדיהם", הסבירו בעירייה.
בינתיים, קבוצות וואטסאפ של שכנים הפכו לקווי תמיכה אנושיים, והרווחה בעיר פועלת מסביב לשעון.

גם הביטוח הלאומי עבר למצב מלחמה

הביטוח הלאומי – גוף חיוני – ממשיך לפעול, אבל לא כמו תמיד: כל הפגישות עברו לטלפונים ו-וידאו, הוועדות הרפואיות נדחו, ותושבים נדרשים להישאר בבית.
רק המוקדים נשארו פתוחים – וגם הם קורסים מעומס.
"השירות לא ייפסק – אבל הוא ייראה אחרת", אומרים בביטוח הלאומי, כשההודעות נשלחות במסרונים, והקשר עם האזרחים נעשה מרחוק.
התחושה היא שמדובר בשגרה של חירום – ניהול שקט של כאוס מתמשך, שמנסה לשמור על תחושת שליטה.

תמונה של מלחמה מודרנית – זה פרצופה

כך נראית עיר תחת מלחמה מודרנית – בלי חיילים ברחוב, אבל עם פקיד שמדבר בטלפון מהמקלט, רופאה שמנתחת בשעת אזעקה, וקשישים שלא יוצאים לקנות תרופות כי אין להם מי שילווה.
ובלב העיר, מול תחנת הרכבת נבון – חתול אחד, שמחכה לרעש הבא.
אבל בתוך השקט הזה, יש גם עמידות: רשת בלתי נראית של סולידריות ירושלמית, חוצה מגזרים ושפות.
זו לא ירושלים של תיירים – זו ירושלים של אמת.