הכוס הריקה מתמלאת מחדש: "הפרלמנטים" ברחוב יפו בירושלים, חוזרים לחיים. רק לפני שבועות אחדים, כסאות בתי הקפה היו הפוכים והמרצפות ספגו בעיקר את הדממה. מתקפת צה"ל באיראן הרחיקה את שגרת החיים.
היום, המנגינה הזאת כבר חזרה לגמרי. לא מהרמקולים, אלא מהפה של ניסים, שמנתח בפעם האלף את המצב מול כל חבריו הקבועים מסביב לשולחן ברחוב יפו בירושלים – עורק שהזרים מסעות חיים וחוזר עתה לפעום בקצב רב גילי.
קומו אסטאס? בדרך למחנה יהודה
למרות היעדרותה של הרכבת הקלה לרגל שיפוצים, מגיעים אנשי הבוקר לבתי הקפה הירושלמים במרכז העיר. ממהרים למקומותיהם מתחת לשמשיות, חמושים בכובע ובעיתון מקופל מתחת לזרוע. מרחוק נשמעת המולת שוק מחנה יהודה, עגלות נושאות סחורות, מלגזות מניידות סחורה. הזמנה ליהנות מפלאפל, שווארמה ופיקנטיים מטוגנים.
רובם הם גברים אפורי שיער שיש להם לאן להגיע מידי בוקר, פנסיונרים שהקימו לעצמם חוג חברתי, מהבוקר עד לצהריי היום.
"היי, מה נשמע? קומו אסטאס? מה קורה עם הלומבגו שלך, מרחת בערב וולטראן?", זה השיח הפותח את היום.
"יאללה, בלי חדשות היום, היום רק שש-בש, והסיפורים של חיים מזרחי".
(הפודטראקים בירושלים: שדרות רוטשילד פוגשות את פארק המסילה)
חיים מזרחי, שהיה נהג מונית, מוכר היטב לתושבי ירושלים. גם אביו היה נהג מונית, אך לא היה חבר פרלמנט. אז במקום להתווכח בבית עם האישה על התקציב, על הילדים ועל עוד אלפי עניינים, באים לשגרה ירושלמית המתמתחת בעצלתיים, בין ספלי קפה ובורקס, למיץ תפוזים או גזר. לפעמים מסתננת למסגרת אישה מבוגרת, היא תגוון את השיחה כאשר תספר מה בישלה לצהריים ומה קורה ב"האח הגדול" – אם הדיחו את יוסי או את לורן?
גם ברובע הארמני – שיח קפה בינלאומי
לא הרחק מכיכר ספרא מתקיימים כבר שנים מפגשים פרלמנטריים של מיעוט נשים ורוב גברי – חילונים ודתיים, שסימני הזמן ניכרים עליהם כמו על רחובות יפו וקינג ג'ורג'.
מכר שעובר במקרה, פונה אליהם:
"נו מה החלטתם בקבינט שלכם, מתי תהייה עסקה?".
אבימלך, גמלאי של משרד הדתות, מספר בצחוק כי "כאן מדברים על החיים, יש פה כאלו שבאים מתקופת קפה הורדוס. זה התחיל עם כוס תה וקרואסון והפך למשהו שאי אפשר בלעדיו".
בפרק המלחמה האחרונה הם היו בבית. לא ידעו מה שלום החברים, התגעגעו לפינה הזאת בה אפשר לשחרר, לשתף, לחלוק ולצחוק.
אפשר גם להסתכל על היושבים בשולחן קרוב, עסוקים בלפטופ, לשטוף את העיניים על עוברות ושבות ואפשר גם לנמנם.
(ירושלים מחכה לקיץ: הפסקת האש, האבטיחים – והתקווה לשגרה)
רחוב יפו, שהתחיל את דרכו כדרך מסחר עות'מאנית ונמשך לאורך ההיסטוריה הירושלמית על קווי רכבת, הסכמים מדיניים ומהומות, מוצא את תקוותו דווקא בכוס קפה ובשיח אנושי .
פרלמנט דומה וקבוע מתקיים בירושלים בכניסה לרובע הארמני בעיר העתיקה. על קפה שחור מהביל, המשגר ארומת הל מסחררת, השיח הוא כמובן בערבית, אך ניתן לשער ששיח בני האדם דומה, והצורך להתכנס לשוחח גדול, ולו רק להחזיר לנשמה, תחושת רצף בעולם שהופר.
