אלימות בין הקירות – הבן שגדל על אהבה, והחזיר באלימות. ידה של אם שהאכילה, ושל בן מכה. אלו הם מקצתם של הרהורים לאחר הכרת הטרגדיה.
הרחוב השקט שהפך לזירה כואבת
הדירה ברחוב השקט בשכונת ארמון הנציב בירושלים, נראית כמו עוד בית סטנדרטי. תריסים מוגפים, קירות בטון אפורים ודלת אחת שמאז יום שישי איש לא שוכח. כשהשוטרים הגיעו למקום, גילו קשישה בשנות ה־80 לחייה. חבולה, מדממת, אך ללא דמעה אחת. בנה, כבן 40 בערך, עמד בסמוך לה לאחר שתקף אותה באלימות. הוא לא ברח, היא שתקה – אבל גם לא הגנה עליו הפעם. הוא נלקח למעצר ולחקירה במשטרה. האם פונתה לטיפול.
האם שתקה – וגם החברה
הלא יאומן וההזוי, שוב קורה בירושלים, והפעם בלב שכונת ארמון הנציב. אמא שגידלה, האכילה, כיבסה, דאגה, שילמה את החוג גם כשלא נשאר לה כסף לתרופותיה, התייעצה אתו מה לבשל שינעם לחכו, הביאה לו מתחת לאדמה את התחפושת שרצה בפורים – חטפה את נחת זרוע בנה. זאת כתגמול על כל אימהותה. כשלא הגיע לחגים, היא הסבירה שהוא "עייף מהעבודה", כשהוא דיבר אליה בזלזול, היא שתקה. חשבה שהוא עובר תקופה קשה. כשהוא צעק וניבל את פיו, היא האמינה שזה זמני. עד שיום אחד הורמה היד – ולא רק הקול.
האלימות הזו ודאי לא נולדה יש מאין ביום שישי ה־1 באוגוסט 2025, היא נרקחה שנים רבות. במתח, בהדחקה ובשתיקה. וכשהיא התפרצה, זה קרה – דווקא מול הדמות שהייתה הכי קרובה, הכי סולחת והכי נותנת – אימא!
(עידן עמדי מול כולם – הקרע התרבותי זועק: ירושלים נגד מרכז ישראל)
גל מתרחב של אלימות בתוך הבית
בירושלים נרשמת בשנים האחרונות עלייה מדאיגה במקרי האלימות במשפחה. לפי הערכות גורמי רווחה, מאות מקרים אינם מדווחים כלל – במיוחד כשמדובר בקשישים, קורבנות שלא תמיד מסוגלים או מעזים להתלונן. חלק מהתוקפים הם בני משפחה שחיים במעגל סגור של מצוקה, תלות רגשית, חוסר תעסוקה, חינוך לקוי או רקע נפשי לא מטופל.
הקשר בין עוני לבין אלימות במשפחה כבר הוכח במחקרים, אך אין מדובר בגזרת גורל, אלא במציאות חברתית הדורשת מענה רחב ורגיש. "אף אחד לא נעשה אלים בתוך רגע", מסבירה עו"ס אילנה כהן, מומחית בטיפול באלימות במשפחה. "כשאין תמיכה – אין תקווה. כשאין תקווה, האהבה הולכת, נחלשת ונעלמת".
אז מה עושים? לא שותקים ולא מתעלמים. מזהים סימנים מוקדמים ומרגילים ילדים כבר מגיל צעיר לדבר על רגשות, מועקות ומצוקות הפוקדות אותם בחייהם. מחנכים מילדות לגבולות, לכבוד והדדיות. מסבירים לילדים על הדרכים הלא פשוטות שאיתן מתמודדים הורים כדי לספק למשפחה את הנדרש. שיחות חינוכיות שכאלו אמורות להתקיים ברצף החיים, מתוך טריגרים יומיומיים ומתוך הספרות.
(הפנים הפצועות של האוטובוסים בירושלים: הנהגים דורשים הגנה)
ולא פחות מכך – מייצרים סביבה בטוחה ואמון לקורבנות החיים בפחד, ולפוגעים הפוטנציאליים הנמצאים במצוקה.
סיפורי האלימות במשפחה מעלים מחשבות נוגות. אין ספק שבין סיר המרק להרמת היד – נשבר הלב. וכל עוד החברה עוצמת עין, האלימות תרים יד.
