השעות הקשות בירושלים חושפות עד כמה העיר עצמה נקרעת בתוך מחאת החטופים. מצד אחד זו בירה שמרבית תושביה מסורתיים וימניים, תומכי נתניהו לאורך שנים. מצד אחר, קיים בה גם מיעוט ליברלי־חילוני, שמלכתחילה נטה להזדהות עם המחאה להשבת החטופים. אלא שכעת, כאשר אש ברחובות גורמת לשריפת רכבים ולפינוי משפחות, נדמה כי שני המחנות – הימין והשמאל – הולכים ומתאחדים דווקא סביב עייפות, מיאוס וכעס גובר.
רכבים נשרפו ברחביה ובגבעת רם
בתוך כך, ברחביה ובגבעת רם הוצתו פחים וצמיגים. הלהבות התפשטו אל כלי רכב חונים, ותושבים מבניינים סמוכים פונו מבתיהם מחשש לפגיעה ישירה. כוחות הכיבוי והמשטרה הצליחו להשתלט על האש, אך הזעזוע בקרב התושבים נותר עמוק.
המראות הללו הפכו במהרה לסמל – לא עוד מחאה נקודתית, אלא עימות שמטלטל את העיר מבפנים.
צילום: דוברות המשטרה
זעם תושבים על מחאת החטופים
“אני תמיד תמכתי במחאה, אבל עכשיו אני זועם. זה לא מאבק אלא שריפה של החיים שלנו. אנשים משחקים באש – ושלא יחזרו ויגידו שזה בשביל כולנו, כי זו כבר לא מחאה אלא הפקרות”, אומר תושב מאזור גבעת רם שנאלץ להתפנות מרכבו.
גם ברחביה התמונה דומה: “אני בעד שיחזירו את החטופים, אבל לא יכול להיות שכל נסיעה לעבודה תהפוך לסיוט. העיר לא יכולה לשלם את המחיר הזה שוב ושוב”, מוסיפה תושבת השכונה.
כך נחשף השבר – המחאה מצליחה לאחד אנשים בזעם, לא רק בכאב.
עדות על רכב שרוף בירושלים
ובתוך האש והעשן נשמעת עדות חריפה במיוחד:
“בעלי יוצא למילואים שבוע הבא ואני עם רכב שרוף. שלוש כיסאות תינוק ברכב נשרפו. הוציאו פיזית אנשים לרחוב בגלל הסכנה. אין קשר לבעד או נגד המחאה, זו סכנת נפשות. אני בעד שיחזירו את החטופים, אבל הרכב שלי נשרף”.
סיפורה מדגיש כיצד גם תומכים מובהקים בדרישה להשבת החטופים – מרגישים שהם משלמים מחיר אישי כבד מנשוא.
והמיעוט הליברלי בירושלים נשבר אף הוא
מכאן הדרך קצרה אל התמונה הרחבה יותר: ירושלים היא עיר המזוהה עם הימין המסורתי, אך כעת גם המיעוט הליברלי־חילוני מגלה כי המחאה מתישה אותו. בשני המחנות, התחושה דומה – אי אפשר עוד להמשיך כך.
וכך, במקום לייצר הסכמה ציבורית, המחאה מצליחה לייצר נקודת מפנה חדשה: ירושלים מתהפכת על עצמה, ותושביה מאבדים סבלנות.
