בצל הלחימה בין ישראל לאיראן, הכותל המערבי — אתר התפילה המרכזי של העם היהודי — משנה את פניו. בשעה שמיליוני ישראלים נמצאים תחת איום טילים ומערכת הביטחון פועלת בשתי חזיתות, התמונה מירושלים מדברת בעד עצמה: רחבת הכותל כמעט שוממה, קהל המתפללים דליל, והאווירה — מתוחה וחריגה. מאחורי הקלעים, פעולות הקרן למורשת הכותל ממשיכות, אבל בהתאמות למציאות ביטחונית מורכבת מאי פעם.
תפילה רק באולמות ממוגנים
בהתאם להנחיות פיקוד העורף, כל מנייני התפילה מועברים למנהרות הכותל – שם מתקיימות תפילות בלבד, תחת הגבלות קפדניות של תפוסה. רחבת התפילה החיצונית, שנחשבת לרוב לסמל האחדות בזמנים של משבר, נותרת כמעט ריקה. המתפללים היחידים שנראים בה הם בודדים — חלקם צלמים, אחרים אנשים שבאו רק לשהות רגע מול האבנים.
בהודעות הרשמיות מודגש כי המהלך נועד לשמור על שלום הציבור, וכי הקפדה על ההנחיות מצילה חיים. מי שכן נכנס לאולמות, נדרש לעבור סינון, לעמוד במגבלות בטיחותיות, ולשמור על ההנחיות במלואן.
(סגירת בתי הכנסת בירושלים במהלך השבת האחרונה – ההלם של הקהילות בעיר, כך זה נראה)
עצרת תפילה ללא קהל
העצרת הציבורית הגדולה שנערכת באתר בימים מתוחים אלו מתקיימת ללא קהל – רק בנוכחות מצומצמת של אנשי דת ואישי ציבור. האירוע מועבר בשידור חי בלבד, מתוך כוונה לאפשר לציבור הרחב להתחבר מרחוק ולהתפלל יחד. במסגרתו נישאות תפילות לשלום חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים ולחזרתם של החטופים.
המסר המרכזי מהקרן למורשת הכותל המערבי הוא ברור: גם אם אין התקהלות, אין ויתור על התפילה. עוצמתה של התפילה היהודית, גם כשהיא נישאת באולמות תת־קרקעיים, שומרת על רצף אמוני עמוק – דווקא כשהעולם שמעל סוער.
המקום פתוח – אבל שקט
הרחבה עצמה אינה סגורה, אך כמעט שאינה פועלת כרגיל. זו אינה תמונת ימי שגרה, ואפילו לא של ימי מתיחות רגילה. כל מבט מרחבת הכותל אל המצלמה, כל דמות בודדת ליד האבן — נדמית כעדות לשעה חריגה. את מקומם של ההמונים תופסים כעת שקט, ריחוק, וזהירות.
ועדיין, דווקא מתוך הריק — צומחת משמעות. אין זה כותל נטוש. זהו כותל דרוך, ממוקד, מתפלל. התפילה אינה פוסקת – רק משתנה. המבנה קיים, הרוח מתעצמת, והמסר ברור: גם כשאנחנו תחת איום, אנחנו לא מפסיקים להאמין.
(איך נראה מסגד אל אקצא עם פתיחת המלחמה עם איראן – המחזה הבלתי נתפס בסוף השבוע)
