תרנגול כפרות בירושלים, זיכרון ילדות ומנהג היסטורי.
בעבר, ערב יום כיפור בירושלים שפע מראות בלתי נשכחים – אל שוק מחנה יהודה נהרו הורים וילדים, אוחזים תרנגול חי המקרקר בבהלה. רק לפני דקות אחדות הועבר מעל ראשי בני המשפחה, כחלק ממנהג הכפרות.
שוחטים רבים שהסכין מונחת בין שיניהם, עשו עבודתם בקור רוח, ולא שיערו בנפשם את הזוועה שהתחוללה בראשי הילדים – גידלנו אפרוחים צהובים ופלומתיים, מחג השבועות ועד לערב יום כיפור, באהבה ומסירות. עם הזמן הסתובבו בביתנו ברחוב יוסף בן מתתיהו, פרגיות שמנמנות. לאחר טקס הכפרות הלכנו עם אבא לשוק מחנה יהודה, להיפרד ממי שנושאות בכנפיהן את עוונותינו וחטאנו, ולהיפגש עם המוות. מחזה נוראי שהמשכו היה בבית. המומים מרטנו נוצותיה, וניסינו לפתוח את עיניה העצומות אולי תשוב לחיות.
היה זה טקס ירושלמי שנועד להעביר מסר של חשבון נפש וטוהר, אך בנו הוא העביר תחושת אכזריות, רחמים וצער ענק. גם השוחט בשוק מחנה יהודה נשאר בזיכרוננו כדמות מפחידה.
כפרות בירושלים – המקור בתקופת הגאונים
מנהג הכפרות, שראשיתו עוד בימי הגלות, תפס מקום מיוחד בירושלים. מקורו בתקופת הגאונים, ונראה שפותח כתחליף לעבודת בית המקדש של "שעיר לעזאזל" לאחר החורבן. מנהג המשויך גם לתלמוד הבבלי ולפרשנות גאונים של מנהג קדום יותר. "זו חליפתי, זו תמורתי, זו כפרתי" – פסוק שכיווץ את הלב והנשמה מתחת לכנפיים מפרפרות, כרבולת אדומה וזועמת ורגליים שמחפשות חופש וחיים. החברים משכונת מזכרת משה בלב ירושלים רדפו אחרי התרנגולות שנקנו בעוד מועד, והשתעשעו עם מי שנגזר גורלן בחודש תשרי, חודש של התחלה.
מסורת קדומה: עד מתי בירושלים?
היום, הדיון סביב המנהג מציף שאלות מוסריות רחבות יותר – בראשן, מהי משמעותה של המסורת בעולם המודרני? האם חלופות כמו תרומות לצדקה, או פדיון כפרות, יכולות להחליף את החוויה?!
בירושלים, בעידן הרכבת הקלה ומגדלי הענק, פולחן הכפרות והשחיטה בפרהסיה נכחד ברובו. ישנם עדיין מקומות שבהם תמורת 50 ש"ח תפרפר מעל הראש תרנגולת חסרת אונים והעוונות ימחקו. במחנה הצבאי לשעבר שנלר, וכן ברחובות מלכי ישראל ורלב"ח בשכונת גאולה, ברחבת שומרי אמונים בשכונת מאה שערים ואף בצפון שכונת רמות – זוהי עיר שההיסטוריה היהודית מראה לנו בה את כוחם של מנהגים להישמר בזיכרון, גם כשהזמן חולף.
בשכונות בירושלים – ללמוד לאהוב את הזולת
וכשישמע בירושלים השופר החותם את יום כיפור, מה שיהדהד בלב חוץ מקולות קרקור, הן התפילה והתקווה לשנה טובה. ירושלים, עיר של מסורת בצד חידוש, מזכירה לנו כיצד מנהגים יכולים להישאר לנצח, ולהוות לב פועם ומשמעותי על זמני. ואולי מרביתנו הירושלמים, ממקור ברוך, ממקור חיים, ארנונה וקריית יובל, הרובע היהודי ושכונות אחרות בעיר, לומדים שהעיקר הוא בקיום מצוות היסוד בתורה, המורה לאדם לאהוב את הזולת כמו את עצמו. להיות אדם ישר, הגון, לקחת אחריות ולבצע חובות מעשיות וחברתיות מידי יום.
ובמקום "כפרות" לקראת כיפור, די במילה טובה, תרומה קטנה וזיכרון.
"אהבת לרעך כמוך" – הוא הנוסח המנצח לאורך החיים.
