אז נכון שהפועל ירושלים מחפשת בדיוק שחקן כמו טיישון תומאס: חומר משובח ליורוקאפ, אולי אפילו ליורוליג, מנוסה אך עדיין צעיר יחסית, רק בן 30, קשוח, ויכול לתת דקות גם בעמדה 4 וגם ב-5.
אין מה לומר – תומאס נראה בול כמו מה שהפועל צריכה, במיוחד לאור השאיפות הגבוהות של ההנהלה החדשה בראשות הבעלים מתן אדלסון. בימים אלו נותן תומאס משחקים טובים בשורות מטרופוליטנס 92 הצרפתית, שהגיעה עד לגמר מול מונאקו.
ועדיין, להנהלת הפועל אסור בכלל לחשוב על הרעיון הזה. תומאס עזב את הקבוצה בעונת הקורונה ולא שב לשחק בשורותיה, במה שזכור כאחת הנשטישות הגדולות בצוותא עם ג'ייקובן בראון. בלי קשר למשמעות או לאי משמעות חוזית שהיתה לצעד הזה, הרי שבין כל שחקן למועדון מתקיימת מחויבות ערכית ביחסים שבין שחקן לקהל, לצוות המאמנין ושאר חבריו לקבוצה.
תומאס הפר את הברית הזו, שמתחילה באימונים, בחדרי ההלבשה ומגיעה עד לילדים קטנים ביציע שזועקים את שמו וקונים חולצות עם המספר שלו. אם ברגע האמת הוא הצליח לחשוב רק על מה שפירש כטובתו האישית, ואולי המשפחתית, הפועל לא יכולה להרשות לעצמה להחזיר שחקן שלא נתן משקל עודף למחויבות שלו כלפי המועדון.
בהצלחה בהפועל תל אביב, במכבי, או בכל מועדון אחר.
אך לא בבית ספרנו.
