יריב אופנהיימר, חבר הנהלת שלום עכשיו, הרגיש כנראה שהציוץ הזה נחוץ, ממש זמן מה לאחר הפיגוע בנאות אפקה: “פיגוע נורא”, כתב אופנהיימר בציוץ שזכה לתגובות רבות, “חובתו של נושא נשק לנטרל את הסכנה.
“אבל”, כך המשיך אופנהיימר, “הירייה השנייה גבולית, הירייה השלישית במדינת חוק, היא עבירה פלילית”.
הנה לכם הסיבות להסתייגותם של רבים מהצבעה עבור השמאל בישראל: אין כמעט בעצם גבול להתייפייפות ולחוסר הרגישות. העיתוי של הציוץ סר טעם, וכך גם ההיצמדות לפרטים התפלים, הביקורת כלפי מי שבכלל איננו בעל תפקיד צבאי או משטרתי, אזרח פשוט, שהצליח איכשהו לאזור אומץ ולחסל את המחבל. מה עוד? שנכניס אותו אולי לכלא על חוסר המקצוענות שלו בסיכול אירוע טרור?
התנהלות ואמירות כגון זו של אופנהיימר פוגעת בשמאל הישראלי. היא מרחיקה רבים משורותיו, הופכת את הדיון לבלתי ענייני, כך שלמעשה מתפספסת המהות: אין שיח על מניעת פיגועים בניהול מאקרו, אין ביקורת על תפקוד השרים האמונים על המניעה. מה כן יש? ובכן, יש את אופנהיימר, כמייצג של עמדת שמאל, שנטפלת לפרטים די הזויים – תפקודו של אזרח תחת לחץ בשעה שחש סכנה בתוך אירוע טרור, שניות לאחר ניסיונות רצח באמצע הרחוב בשעת צהריים.
אכן, חשוב מאוד לזכור כיצד פישל האזרח הזה. היתה לו שם איזושהי אנרגיה עוצמתית שאפשר היה להפחית את הווליום שלה, אה? כן, כן, בהחלט קריטי לדיון. הוא לא הוכשר כראוי כאזרח שנקלע לתוך זירת פיגוע. מה זה, למה הוא לא מקדיש מספיק זמן לאימונים?
ואחר כך מתפלאים למה השמאל אולי לעתים צודק באסטרטגיה, אבל כמעט תמיד מעורר אנטגוניזם בשיח.
