יש קולות שדרשו בחודשים האחרונים את פיטורי השדר אלעד עמדי מרדיו ירושלים. דרישה עלתה אף כנגד הרשות השנייה לטפל בקונפליקטים שנוצרו סביב עמדי – שדר שחלק מתכניו שנויים במחלוקת בלשון המעטה.
אבל נאמר זאת כך:
למי בדיוק יש אומץ לגעת בעמדי?
קשה להניח שמי שדורש את היעלמותו משידור, יקבל את מבוקשו.
אין מה לקנא בהנהלת רדיו ירושלים. מדי כמה שבועות עולים קולות כנגד העובדה שהם מאפשרים לעמדי לשדר. ובכן, מה האופציה שלהם? עמדי הוא אחד העוגנים הראשיים של הרדיו הזה, אם לא העוגן המרכזי ביותר. עוגן זה אומר מאזינים רבים. ומאזינים רבים זה אומר מפרסמים. שזה אומר כסף. אז אם עמדי שווה לרדיו כסף, איך בדיוק מישהו יכול להרהר לוותר עליו? בביזנס הזה הרייטינג כמעט תמיד קובע.
ירושלים עיר ימנית. תושביה מצביעים כבר בסדרה ארוכה של מערכות בחירות עבור מפלגות הימין. ולכן, תוכניתו של עמדי ברדיו ירושלים מצליחה כל כך. מעבר לכשרון הטבעי שלו, לכריזמה, לנוכחות הרדיופונית, ליכולת האלתור, השיח וההגשה – עמדי מביא למאזינים ימין, ולעתים, ימין הארד-קור. וכשהמאזינים באים, גם המפרסמים באים.
בימים אלה פורסמה במגזין “העין השביעית” כתבה המתארת שעשועון חדש בתכניתו של עמדי בסגנון “תפוס את המחבל”. בעקבות כך שוב עולים קולות הדורשים מהנהלת הרדיו והרשות השנייה לטפל בעמדי, שכבר הושעה כזכור השנה לאחר דברים קשים שאמר על אוהדי הפועל ירושלים, וכן עלה אף לכותרות שנויות מאוד במחלוקת בעקבות אמירה בוטה על נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
כבודו של מגזין “העין השביעית” במקומו מונח. גם של אוהדי הפועל ירושלים. גם של הנשיאה חיות. אבל, לא נראה שמישהו מהם יזיז את עמדי, וכנראה גם לא יזיז לעמדי. זוהי התקשורת של התקופה הזו – צמאה לרייטינג, נלחמת בשיניים על תקציביה, זקוקה לטאלנטים שגורמים למפרסמים לריגוש. עמדי הוא כזה בדיוק. גם בהנהלה יודעים את זה.
