המסלול הפעם אינו ארוך אך גם אינו נגיש וכולל לא מעט מדרגות. את סיורנו נתחיל במרפסת התצפית שבשכונת משכנות שאננים. יופי של מקום להביט מזרחה אל הר ציון (וכנסיית הדורמיציון המרהיבה) וחומות העיר העתיקה. באופק אבו דיס ומדבר יהודה. אחרי שלקחנו אוויר ניגש אל טחנת הרוח האייקונית (שפעלה בסך הכל 18 שנה) והמרכבה הצמודה אליה. השר, אגב, אף פעם לא עלה למרכבה בארץ ישראל. היא עשתה עלייה זמן רב לאחר מותו.
משכנות שאננים הייתה השכונה היהודית הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות. השנה הייתה 1860 ואת ההון גייסו שניים: היוזם, סר משה מונטיפיורי, ששמו ידוע בפי כל ויהודה טורא (מבטאים Turo), המוכר הרבה פחות.
נרד במדרגות האבן, לאט לאט. כעת אנו בתפר שבין משכנות שאננים לשכונת ימין משה הציורית הקרויה כמובן ע”ש מונטיפיורי. אמנם הן צמודות אך מפרידות ביניהן יותר מ-30 שנה (והשילוט של עיריית ירושלים לא פעם מבלבל ביניהן).
השכונה על סמטאותיה הפורחות מושכת לא רק מטיילים אלא גם רבים שמגיעים הנה במיוחד כדי להצטלם על רקע בתיה. אולי תיתקלו בכמה מהם. זוגות ביום כלולותיהם, סטודנטים שסיימו תואר ואחרים, ממערב העיר ומזרחה גם יחד.
ולמרות זאת ודאי תחושו ששקט כאן. השכונה הבנויה בצורת טראסות שנבנו על המדרון שמעל גיא בן הינום, נחשבת מבוקשת ואחת היקרות בעיר. יחד עם זאת כרבע מבתיה (ויש הסבורים אף יותר) אינם מאוכלסים דרך קבע ומוחזקים בידי משקיעים ואנשי עסקים מחו”ל.
נמשיך ברחוב טורא (זוכרים?). שיחי הבוגנוויליה בהחלט מוסיפים צבע לנוף ופה ושם תוכלו להבחין בכמה מעצי האיקליפטוס שנותרו כאן משנותיה הראשונות של השכונה.
ימין משה ששמה מתכתב עם הפסוק מישעיהו: “מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ”, ידעה גלגולים רבים. אחד הפרקים היותר כאובים בתולדותיה היה הוצאת התושבים שחיו בה בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה בעקבות מהלך שהובילו עיריית ירושלים ומשרד התיירות בניסיון להפוך אותה לשכונת אמנים ואנשי רוח. מהגלריות שתוכננו כאן לא נותרו הרבה.
נפנה שמאלה ברחוב המגדל ונעלה במדרגות אל השביל שיוביל אותנו מחוץ לשכונה. והנה אנחנו כבר בגן בלומפילד הירוק. לא רק מדשאות יפות אלא גם הרבה עצי זית יש כאן, זכר לגידולים החקלאיים שטיפחו אנשי הכנסייה היוונית אורתודוכסית החל מאמצע המאה ה-19. אחרי הכל, הם היו צריכים להלין, להשקות ולהאכיל המוני עולי רגל שהגיעו לעיר הקודש. אם תביטו היטב תמצאו את סמל הפטריארכיה על כמה אבנים בולטות בגן, נושאות את האותיות טאו ופי, ראשי התיבות של המילים “טאפוס פילאקס”, שמשמעותן ביוונית היא “שומרי הקבר הקדוש’.
נחלוף ליד מערת ‘קבר בני הורדוס’ שעל אף כינויה הרי שזהות הנקברים בה נותרה עד היום בגדר תעלומה. האתר המתוארך לתקופת בית שני מגודר, אבל ניתן לראות שליד הכניסה למערה, שאותה גילה האדריכל קונרד שיק ב-1892, עומדת אבן גולל עגולה.
הגן הוא פינת חמד ויש בו אזורים מוצלים עם ספסלים. הזדמנות טובה לנוח קצת, ושוב להרוות את צימאוננו.
מכאן נוכל לחזור על עקבותינו לנקודה שבה התחלנו או שנמשיך מערבה בשביל המוליך מהגן דרך מעבר שנקרא ע”ש מתכנן הגנים המיתולוגי אלימלך אדמוני ונגיע עד רחוב המלך דוד. אבל רגע, נשאיר משהו גם לטיולים הבאים.
****
הכותב הוא דור גפני, מורה דרך
050-7774010
