“אלה שלא הכרתי” – דיוקנאות נספים בשואה. תערוכה

אלה שלא הכרתי – האמנית אילנה שודרון-מינקוב מספרת על התערוכה שלה שמוצגת בימים אלו במוזיאון היכל שלמה ובה ציורי דיוקנאות של נספים בשואה
צילום: סדן הפקת אמנות

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

מרבית חיי חייתי בלי לדעת שחלק מבני משפחתי נספו בשואה.
יום אחד ביקשנו מדוד שלי (אח של אבא שלי) לספר לנו על המשפחה. הוא סיפר לנו בשפה ציורית על החיים של המשפחה ברובע הברונקס בניו-יורק, ארה”ב, כילדים של מהגרים, בשכונה יהודית.
הוא סיפר על חיים מלאים, עם הווי של משחקים ברחוב, של ילדי מהגרים יהודים ואיטלקים; בית מלא עם ילדים, עם סבא שלימד אותם תורה ועוד דוד שרק הגיע לאחרונה מאירופה, החגים היהודים בסביבה שומרת מסורת, החגים בבית הכנסת, ועוד. חיים של משפחה יהודית גדולה, חמה ומלוכדת.

ואז החל לספר על המשפחה של סבא שלי – שאימו, אחותו ושני אחיו, על משפחותיהם, שנשארו בגליציה – כולם נספו בשואה.
ההורים שלי, שניהם נולדו וגדלו בארה”ב, והם היו תמיד כל כך “אמריקאים” שבכלל לא עלה בדעתי שלשואה יכול להיות קשר כל כך קרוב אלינו.
התקשרתי אל דודה שלי בארה”ב והיא סיפרה לי שיש בידה מכתב שסבא שלי החזיק ושמר כל השנים. זה היה מכתב ביידיש והיא אפילו לא ידעה מה כתוב בו.  היא שלחה לי את המכתב עם צילום של כותב המכתב. מסרתי את המכתב לתרגום לעברית. המכתב העצוב נכתב על ידי בן דוד של סבא שלי שכותב לו כיצד “נתחסלה משפחתנו”. דודה שלי שלחה לי גם צילום של אמא של סבא שלי, עם אחות של סבא שלי וילד.

מאז, אני מחפשת ומחפשת ומנסה להבין ולדעת מי היו האנשים האלה שלא הכרתי. הרבה כיוונים שבהם חיפשתי התגלו כעקרים. האינפורמציה לא נמצאה בקלות אלא הגיעה מדי פעם ממש בטיפות, אך ככל שחיפשתי הרצון לדעת עליהם עוד ועוד הלך והתגבר.

צילומים: סדן הפקת אמנות

במהלך החיפושים שלי הגעתי לבסוף אל אנשים מהעיירה מיקולינצה, העיירה של סבא שלי, שהכירו את המשפחה שלי. הפגישה איתם היתה בשבילי חוויה מאוד מרגשת. הרגשתי שאני כבר כל-כך קרובה אל המשפחה שלי, שאני כמעט יכולה להושיט יד ולגעת בהם.

בינתיים גם התחלנו לשאול את עצמנו מי היו בני המשפחה של בעלי שנרצחו בשואה. גם עליהם ידענו מעט מאוד. מצאנו תמונות שלהם ועוד אינפורמציה עצובה וקשה על הגורל הנורא של המשפחה בבלרוס ובלטביה. גם כאן מצאנו מכתבים עצובים שכתבה קרובת משפחה לטבית (לא יהודייה) למשפחה של חמותי. היום ברור לי שיש הרבה דברים על המשפחות שלנו שלעולם לא נדע.

כמה שנים לאחר מכן התחלתי לצייר את דיוקנאות בני משפחתי, ובני משפחתו של בעלי, שנרצחו בשואה. דרך הציור הרגשתי שאני מתקרבת אליהם, לומדת להכיר אותם. הרגשתי גם שאני רוצה להנציח אותם, להוציא אותם מתוך החושך והאין הזה, שלתוכו הם נדחפו. רציתי לתת להם זהות, דמות ופנים, ולהחיות את זכרם של אנשים שנשכחו, שאפילו משפחתם לא ידעה על קיומם ועל סופם הטראגי. רציתי שיהיה ידוע שאנשים אלו חיו על פני האדמה וכי הם נרצחו. אנשים יפים וטובים, חכמים ומוכשרים, שחיו ואהבו  וגידלו משפחות, עד שבאו הגרמנים.

***תודה מיוחדת לניושה שווייצר-הורוביץ, ולזליג שפירר ממיקולינצה, גליציה, וליוזפה הרצברג-גולנזר ולאברהם הרצברג מטלסי (טלסן), לטביה.

****

אלה שלא הכרתי
תערוכת יחיד במוזיאון היכל שלמה
רח’ קינג ג’ורג’ 58, ירושלים
בין התאריכים : 27.6.2023- 27.8.2023
שעות ביקור בתערוכה: ראשון-חמישי,
20:00-08:00

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים