חם בחוץ, מאוד. לכן כדאי להתחיל מוקדם בבוקר (אם תתעוררו השכם, אולי תספיקו לחזות מכאן בזריחה מרהיבה) או לקראת ערב כשהשמש ידידותית. בכל מקרה, אל תשכחו להצטייד במים וכובע.
את הסיור נתחיל בנקודת תצפית שממוקמת על דרך העופל לרגלי הפינה הדרום מזרחית של חומת העיר העתיקה והר הבית. אפשר לשבת, מומלץ לעמוד, אבל רק לרגע, שלא תקבלו סחרחורת, כי הנוף עוצר נשימה.
לרגלינו, ממזרח, עובר ערוץ נחל קדרון, הנה, היכן שעובר שביל. הקדרון, שמנקז את מי הגשמים לים המלח, היווה לאורך תקופות ארוכות גבול טבעי של ירושלים. משערים שבעבר האפיק היה עמוק יותר לפני שכוסה חלקית בסחף ולכלוך. מעל הערוץ, מולנו, המדרון המערבי של הר הזיתים שמכוסה היום פחות בזיתים ויותר בקברים.
הר הזיתים הפך לחלק חשוב בנקרופוליס (‘עיר הקברים’) שסביב ירושלים עוד מתקופות קדומות. ישנה מסורת יהודית שלפיה תחיית המתים תחל בהר הזיתים, מה שמסביר כנראה מדוע רבים כל כך רצו ורוצים להיטמן פה – זה והקרבה לבית המקדש. ההר קדוש גם לנוצרים – ראו את שלל הכנסיות שמולנו – וגם באסלאם הוא מתקשר ליום הדין שבו יעברו בני האדם על גשר דקיק מעל הקדרון, החוטאים יפלו למטה ואילו המאמינים הישרים יגיעו למחוז חפצם.
מכאן, אחרי ששתינו ושינסנו מותניים, נרד לערוץ הקדרון. הדרך קצרה אך כוללת מדרגות וקטעים מעט תלולים.
בקרוב נמצא פה חצבים פורחים. בינתיים נסתכל על השביל. בהגיענו למטה נרים את המבט. ממש מולנו ‘יד אבשלום’, מבנה הקבורה הקדום המפואר ביותר שהתגלה במרחב. חתיכת מונומנט. אבל מהו בעצם?
יד אבשלום
נביט על חזית המבנה: איזה גובה, איזו עוצמה, איזה פאר! החלק המרכזי, מנותק מסביבתו, חצוב מתוך הסלע הטבעי – גיר מגיל טורון (לפני כ-95 מיליון שנה בסה”כ) המכונה “מלכּה”, כי הוא נוח לחציבה ובנייה ומראהו מלכותי. זהו אותו סוג סלע שממנו נחצבו אבני כותלי הר הבית שמעלינו. החלק העליון בנוי.
נסתכל על חזית הקובייה: עמודים-דבוקים, כותרות מסגנון המכונה יוני. כרכוב מצרי, ומעליו מעין ותוף עגול, עם עיטור היקפי בצורת חבל, ועליו מולבש קונוס קעור כמו “כובע” שהולך ונהיה צר כלפי מעלה, עד שבקצהו צורת פרח, אולי לוטוס.
נתקרב מעט לצד הימני, תביטו למעלה, יש שם פתח, בתוך המבנה התגלה חדר קבורה עם מקמר, יתכן שגשרון עץ חיבר. ניגש לצד הנגדי, הצפוני. הביטו, זוהי ‘מערת יהושפט’.
בספר שמואל מסופר על אבשלום בנו המורד של דוד המלך שאביו בנה לו מצבה ב’עמק המלך’. האם זהו מקום קברו? או במילים אחרות, מה לבנו של דוד ולמבנה בסגנון יווני-אקלקטי משלהי תקופת בית שני – כאלף שנה מאוחר יותר?
רבות האגדות שנקשרו בו. דומה שהמסורת שמזהה את המקום כקברו או מצבתו של אבשלום המקראי התבססה בימי הביניים. אם תחפשו היטב מסביב אפשר שתמצאו אבנים שנהגו להשליך כאן במרוצת הדורות אבות שהביאו את בניהם הסוררים, כדי להראות להם מה ייעשה לבן מורד.
בעקבות הדמיון למתחם קבורת המלך הורדוס בהרודיון, הציע לפני שנים אחדות הארכיאולוג פרופ’ גבי ברקאי שלפנינו הקבר של נכדו, המלך אגריפס הראשון, שמת ב-44 לספירה. אבל מכיוון שלא נתגלתה כתובת או ממצא מפורש אחר, דומה שהתעלומה בדבר שיוך מצבת הקבר לדמות כזו או אחרת בעינה עומדת.
אטרקציית קיץ קרה בעיר: אחל’קרח ירושלים 2023 יוצא לדרך
נתקדם כמה מטרים. והנה לפנינו ‘קבר בני חֵזיר’ – מערת קבורה חצובה מהתקופה החשמונאית. סגנון אדריכלי דורי. שימו לב בבקשה לכתובת בעברית מעל המערה. היא מלמדת שבמקום נקברו חמישה דורות של אנשי משפחת כוהנים מבני חֵזיר – אחת מ-24 משמרות הכוהנים במקדש.
נמשיך קצת. הגענו למבנה הקבורה השלישי הבולט כאן בעמק – ‘קבר זכריה’ בראשו צורת פירמידה. מבנה חצוב מגוש סלע אחד, אטום, הפתח בחזית למטה הוא מאוחר, משערים שאין קשר ממשי בינו לבין זכריה בן יהוידע הכהן מבית ראשון ששמו נקשר במבנה, וגם לא לזכריה הנביא. המבנה שמולנו הוקם בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה או תחילת המאה הראשונה לספירה. ככל הנראה מצבה של אחד מעשירי ירושלים באותה עת, אך מי בדיוק? גם פה, אם כן, החידה לא נפתרה.
(אל מול חומות העיר העתיקה, סיור ומסלול)
נביט דרומה אל הבתים שבפאתי סילואן כ-150 מטר מאתנו. מתחת לאחד מהם נראים שרידי ‘קבר בת פרעה’ המתוארך לתקופת בית ראשון. יש חוקרים הסבורים ש’קבר זכריה’ נבנה בהשראתו של הקבר העתיק ממנו במאות שנים.
מנקודה זו נוכל לחזור למקום שבו התחלנו או לצעוד למרכז מידע לתייר שעל דרך יריחו, אחרי שתיאמנו איסוף.
****
הכותב הוא דור גפני, מורה דרך
050-7774010
