הם כנראה שכבת האוכלוסייה השקופה ביותר בירושלים: בני נוער חילונים לפני גיוס – עולם הולך ונעלם בירושלים.
לנוער הזה אין איכות חיים גבוהה בעיר, כלומר, לא ברמת הקולקטיב. עם חיי לילה שאינם קיימים כמעט בסופי השבוע, ובתי ספר שהולכים ומתרוקנים ועוברים לידיים חרדיות. כעת, במקרים רבים נוסף לעניין גם דכדוך משפחתי עקב המהפכה המשפטית.
גורמי חינוך והנהגות נוער בעיר מעריכים כי המוטיבציה לגיוס לצה”ל של נערים חילונים בירושלים עומדת בפני תהליך של התרסקות.
בשיחות פנים של הנהגות המורים בירושלים נאמר בימים האחרונים כי לפי ניתוח סוציו-אקונומי מדובר לרוב בנערים מבתים חילוניים, בעיר שבה הם הולכים והופכים למיעוט, בו בזמן שחבריהם נודדים בצוותא עם הוריהם לאזור גוש דן והשפלה, וחלק מעמיתיהם החרדיים בעיר כלל אינם מתגייסים.
גורם במערך הנהגת הנוער בירושלים הביע דאגה השבוע בשיחה עם “ירושלים-online” מהתמעטות בקצב הנרשמים לקורסי הכנה גופנית לגיוס בקרב נוער ירושלמי חילוני, זאת בניגוד לנערים מהחברה הדתית-לאומית שמפגינים מוטיבציה גבוהה.
תהליכי הדה-מורליזציה מזוהים בין השאר ככאלה שנגרמים ממעברים בין מבנים של בתי ספר, כתוצאה מפינוי עבור אוכלוסיות חרדית, תחושה של מיעוט בלתי נספר בעיר, וכן אווירת מתח בבתים ובקרב בני המשפחה כתוצאה מהמהפכה המשפטית והשפעותיה הכלכליות.
אם פעם הגאווה של נוער ירושלמי חילוני היתה להצטיין ולבלות מול כולם, היום דרך הבידול ו”הוכחת האומץ” ה”פורצת דרך”, ייתכן שתתבטא דווקא בוויתור על גיוס.
ציבור זה מאופיין ברובו כבעל השקפה פוליטית ממורכזת, אולי אפילו ממשפחות של מצביעי ימין רך, אך כאלו ששואפים לחיים חילוניים וחופשיים ולשוויון זכויות וחובות. מה שפעם היה מעוז של גיוס קרבי לצה”ל, מבתי ספר חילוניים בעלי שם בירושלים ובארץ כולה, הופך כיום לעולם הולך ונעלם, עם מספר כיתות שמתמעט בכל שכבה, ועם תחושת הזדהות ישראלית שקטנה ופוחתת.
****
האם ירושלים בדרך לתחבורה ציבורית בימי שבת?
****
