בחברה להגנת הטבע מעלים באחרונה את נושא שכונת עין כרם בירושלים ומתארים חשש גדול לצביונה הירוק והכפרי.
לפי החברה להגנת הטבע סומנו חלקי טבע בעין כרם, זאת על ידי הוועדה למתקנים ביטחוניים מטעם משרד הביטחון. לטענת החברה להגנת הטבע הוועדה למתקנים ביטחוניים מקבלת החלטות באופן חשאי היכן להקים את המתחמים מטעמה. עוד לטענת החברה, כך למעשה נוצר מצב בו לכאורה הוועדה ביטחונית איננה פועלת כלל בשקיפות והחלטותיה אינן פתוחות לדיון או ביקורת. באחרונה החליטה הוועדה להקים בסיס מכללות על גבעה הסמוכה לעין כרם.
על האזור של שכונת עין כרם בכללותה כבר מתנהל קונפליקט עז בנושא בנייה והקמת דיור. תוכניות שעלו בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים עוררו לא פעם סערה גדולה, וארגונים ירוקים זעמו על כוונות לבנות, ובמיוחד לגובה, בעין כרם.
כעת, לפי החברה להגנת הטבע “הוועדה החשאית של משרד הביטחון אישרה הקמה של בסיס מכללות גדול של צה״ל על גבעה ליד עין כרם – שכולה מרחב ירוק בלב העיר, אתר נפלא לטיולים עם מבנים היסטוריים, החל מתקופת בית ראשון”.
עוד טוענים בחברה להגנת הטבע כי “מעבר להרס של אתר הטיולים והאתר הארכיאולוגי, בנייה במקום עלולה לחסל את הסיכוי שהכפר עין כרם שנמצא כיום ברשימת המועמדים לאתרי המורשת העולמיים של אונסק״ו, יזכה אכן במעמד הנכסף שמביא איתו גם תיירים ותועלת כלכלית”.
האם הוועדה למתקנים ביטחוניים אכן חסינה מפני דין וחשבון? ובכן, נכון לעכשיו, עושה רושם שכן. התוכנית להקמת בסיס מכללות בעין כרם שרירה וקיימת. מנגד, נדמה כי הצדק הוא בעיני המתבונן וכמו במקרים אחרים גם כן השאלה המרכזית היא – עד כמה בכלל חשוב הטבע אל מול התפתחות אורבנית, במקרה ששני הדברים מתנגשים?
