אני מעריץ גדול של כל הארי שמאים שיש. הגאונים האלה שיש בהם משהו בלתי מפוענח. מין אורי זוהר כזה או אריאל זילבר או דודו טופז. רשימה ארוכה של אנשים שאין לערער על גאוניותם, מצד שני אתה רואה לאן הם הלכו ושואל הכיצד ואין לך תשובה.
וזה בדיוק ארי שמאי. אני גדלתי על הטורים שלו בזמן תל אביב. היה לו טור כל יום שישי שבו הוא היה נכנס בכל העולם מזויות של אוהד אולטראס של הפועל תל אביב. הייתי נוסע ספיישל כל סופ”ש לתל אביב, נכנס לבית קפה ומחפש את הטור שלו.
תמיד הוא זרק אותי לרצפה מרוב צחוק, הייתי מרביץ לבלטות מרוב אושר. הבנאדם מצחיק בצורה שאין לתאר. אנשים מסביבי הסתכלו עליי בתימהון, אבל לא היה אכפת לי בכלל, שיקפצו. הטור שלו ושל דודו גבע זצ״ל בשער האחורי של העיר, האירו לי את הדרך והייתי מבסוט עד הגג.
את ארי פגשתי בפעם הראשונה במשחק גמר הגביע של שנת 99׳, הפועל נגד בית״ר. יום לפני זה קיבלנו בראש בקלפי כשאהוד ברק חיסל את ביבי ושלח אותו לעשות חושבים. שמאי הסתובב ביציע העיתונות של אצטדיון רמת גן עם חולצת בחירות של ישראל אחת כולו אושר וחיוכים.
על הדשא הפועל פירקה את בית״ר וזה רק גרם לו לעלות על השולחן ולרקוד. עכשיו הוא טוען שהוא נהיה ימני, אבל אצלו אין לדעת, הוא תמיד חיפש איפה לעשות פרובוקציה.
אין לי מושג מה הסיפור שלו עם יגאל עמיר ימ״ש וזה גם לא מעניין אותי. יש לו טיעון משפטי מאוד מנומק שאין בישראל חוקים פרסונליים וכמו שמשחררים כל רוצח, גם את זה שהוריד את רבין יש לשחרר. לא רוצה להתווכח איתו משפטית, כי הוא עורך דין ואני לא שרדתי את הסמסטר הראשון בקרית אונו כי באתי לשם עם הריח של השמן שיזוף דיירקט מקופנגן.
את יגאל עמיר אני שונא כי הוא רצח את רבין. כל בוקר אני מעיר את עצמי עם שלמה ארצי שר את איפה ישנם בכיכר רבין בעצרת לסיום השבעה של הרצח. היוטיוב לוקח אותי לשם אוטומטית. לא צריך בינה מלאכותית כדי להרגיש שאני מתגעגע לישראל התמימה של פעם, לפני שעמיר ירה את הכדורים.
אז אני לא יודע מה גרם לארי להגיד את המשפט האידיוטי הזה בפטריוטים. אני רק יודע שהרבה לפני שאמר, כבר החליטו שם לצנזר אותו והוא הוזמן הרבה פחות. שאלתי את אראל סגל איך הם מוותרים על נכס כמוהו, אבל סגל שלמד להיות פוליטיקאי, אמר לי שיבדוק. לתוכנית הזאת ארי הוזמן כי אלדד יניב היה בחופש, ואז בום, הוא ירה את זה ותוך חצי שעה נאלץ לקפל.
באופן אישי מצער אותי מאוד שארי לא יהיה בטלוויזיה. מזל שיש יוטיוב כי יש המון קטעים אלמותיים שבהם ארי מופיע ואפשר להתפנן. ההומור שלו דק ואנין, אין לי מושג מאיפה הוא מביא את השליפות האלה, אבל הוא מקורי, בהיר, אינטלקטואל ואני יכול להמשיך להשתפך.
אני בטוח שארי ימצא מסגרת חדשה, פשוט כי אין בתקשורת אקזמפלרים כמוהו. ייקח קצת זמן, אנשים ינשמו, יבינו שאי אפשר לקבור את האמת. המקום שלו בטלוויזיה, נכון שלא בקדמת הבמה, כי אין לדעת מתי ישתחרר לו הפיוז, אבל הוא בהחלט קול ייחודי שחבל ואף אסור לפספס.
בינתיים ממליץ לעקוב אחריו ברשתות ולמי שיש זמן גם בתוכנית הרדיו שלו בין שתיים לארבע בלב המדינה, שם הוא נותן במזרחית. אני רואה בתגובות לפוסטים שלו שאני לא היחיד ששטיח אדום לרגליו. רבים מאוד אוהבים אותו ולא מוכנים לוותר על הקסם. וואן מן שואו שאתה לא פוגש כמעט בשום מקום, בטח לא מקום מקולל ומסריח מפוליטיקלי קורקט כמו הטלוויזיה.
האם אתה זוכרים שפעם מזמן היו פה גאונים שקראו להם אברי וארז? מה קרה להם? הטלוויזיה הפכה אותם לפקידים. מהר מאוד הם הבינו שהכי חשוב זה להתפרנס ובשביל זה גם צריך להתרפס. גם צביקה הדר הוא כזה והרשימה ארוכה. ארי נשאר נאמן למקור. את הכסף הטמא של הטייקונים הוא לא צריך כי העו״ש שלו ברוך השם, אז הוא הולך עם האמת שלו, וגם כשמעיפים אותו בהינף הודעה לתקשורת, הוא מעלה לפייס את השיר איזה יום שמח לי היום, ואני באמת מאמין לו שהוא מבסוט מהמדורה שהדליק.
זהו נראה לי שהצלחתי להקיף את העניין. בשבוע הבא כבר יפרוץ פה סקנדל חדש, איש לא יזכור את הקשקוש הזה, ונמשיך לדרכנו. ארי ימשיך ללכת כל יום לקפה התחתית בתל אביב, מוקף בבלונדיניות מהגיל הנכון, והג׳י.פי.אס הפנימי שלו כבר יוביל אותו למקומות נהדרים שבהם טרם ביקר. אנחנו השרופים כבר מחכים.
