היום נטייל בהר ציון שמחוץ לעיר העתיקה, ונתמקד בשני אתרים דתיים והיסטוריים בעלי חשיבות מיוחדת שמושכים אליהם מטיילים, תיירים רבים מהארץ ומחו”ל וגם מאמינים.
אנחנו נפגשים ברחבה שמחוץ לשער ציון. נתעכב לרגע על המושג ‘הר ציון’, אז בואו נתפוס לנו פינה מוצלת לרגע או שניים. למעשה החומה הטורקית שבנה הסולטאן סולימאן לפני קרוב ל-500 שנה ועוברת ממש לידינו, חוצה אותו, אבל מדובר באותה ‘הגבעה הדרום מערבית’ של ירושלים הקדומה שמתפרסת עד מגדל דוד.
רגע, מה מקור השם? ‘ציון’ במקרא בדרך כלל משמעותו הר הבית, אותו מתחם קדוש שעליו נבנו בתי המקדש. כיצד נדדה המסורת לכאן? ככה – העדויות מראות שזה קרה בעיקר מהמאה ה-4 ואילך. נראה שהנוצרים העניקו למקום את השם, אולי מתוך ניסיון להעמיד חלופה ליהדות, בבחינת ‘מציון תצא תורה’. ואמנם לפי מסורות נוצריות ישוע ותלמידיו פעלו במרחב הזה ממש.
נמשיך בשביל דרומה. משמאלנו כנסייה של המסדר הפרנציסקאני ומימיננו מנזר הדורמיציון ששייך לכנסייה הבנדיקטינית הגרמנית. למרות הדימיון, לא להתבלבל בבקשה: דורמיציון אינו בא מהמילה העברית ציון אלא בכלל מהלטינית ופירושו שינה – הכוונה לתרדמת הנצח של מרים, אמו של ישוע, שלפי אחת המסורות התרחשה פה.
רוצים להסתבך עוד טיפה? אין שום בעיה בכלל. קבלו. בתקופה הביזנטית נבנתה פה כנסייה ענקית בשם ‘הגיה ציון’ – ציון הקדושה. כנסיית הדורמיציון יושבת על חלק משטחה.
אנחנו חולפים על עץ כליל החורש מימיננו ואם בנצרות עסקינן, הרי שלפי האגדה על עץ כזה תלה עצמו יהודה איש קריות שהסגיר את ישוע לשלטונות ולכן נקרא Judas tree. העץ, כך עפ”י האגדה, הסמיק מבושה ומאז פרחיו נצבעו ורוד עז (עונת הפריחה המרכזית שלו היא האביב).
נמשיך פנימה, מי שצריך יש שירותים ציבוריים מימין. אחרי שהתארגנו, נפנה שמאלה, נחלוף על פני השומר וניכנס למתחם קבר דוד המלך. נשים וגברים בנפרד. מי שמעוניין יצטרף לתפילה שקטה ליד ציון הקבר.
בתנ”ך מסופר שהמלך נקבר בעיר דוד – וזו מזוהה כיום עם האתר הקדום שמעל נקבת השילוח. נראה שמסורת סביב קבורתו בהר ציון, טיפסה לכאן בימי הביניים.
עד 67′ זה היה אתר העלייה לרגל המרכזי עבור היהודים בירושלים. אולם מאז כיבוש העיר העתיקה, רחבת הכותל כבשה את הבכורה. אבל לא רק ליהודים האתר קדוש, אלא גם לנוצרים ומוסלמים. מדוע? מכיוון שבנצרות ישוע הוא צאצא של דוד המלך ובאסלאם דוד הוא אחד הנביאים – ‘נבי דאוד’. לכן השער שקדם לשער ציון נקרא בעבר שער נבי דאוד. מדובר בעצם באתר ייחודי שאין רבים כמותו, אתר של קדושה ועלייה לרגל עבור שלוש הדתות המונותיאיסטיות גם יחד.
חשבתם שזה הכל? טעיתם. נצא לסמטת אבן, נעלה במדרגות ואנחנו בתוך חדר ‘הסעודה האחרונה’. כאן, לפי המסורת המקובלת ברוב הזרמים בנצרות, התרחשה סעודת הפסח (או לפי ‘הבשורה עפ”י יוחנן’ ערב לפני) – שבה התכנסו יחד ישוע ותלמידיו בפעם האחרונה לפני צליבתו. במקום הזה מציינים עוד אירוע מאוד חשוב ב’ברית החדשה’ – הולדתה של הכנסייה כתנועה עולמית.
הסתכלו סביב. רואים את הקמרונות, הקשתות והעמודים? אז כן, כנראה שהמבנה שבו אנחנו נמצאים הוא צלבני עם תוספות מאוחרות. במאה ה-16 המוסלמים הפכו את המקום למסגד בבעלות משפחת דג’אני. הנה גומחת התפילה, המח’ראב, הפונה לכיוון מכה ויש גם פסוקים מהקוראן.
נרים את הראש ונביט לתקרה: תבליט של שה המסמל את ישוע היכן שהמנורה תלויה וכותרת בצורת שקנאי – עוד סמל לישוע. ממול פסל עץ זית משנת 2000 שהוצב פה לרגל ביקור האפיפיור עם שיבולת חיטה המסמל את הלחם וענף גפן – את היין.
מעת לעת מעלים גורמים בכנסייה הקתולית, קרי הוותיקן, את דרישתם לקבל לידיה בחזרה את המקום. לפי שעה הרגישות הנפיצה מונעת החלטה בדבר שינוי הסטטוס קוו והאתר נותר באחריות משרד הפנים.
הר ציון הפך בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים במיוחד לשם נרדף של קונפליקט ועוינות, כאשר יהודים “משלנו” תוקפים, מציקים, מקללים ופוגעים באנשי דת וסמלים נוצרים, משחיתים קברים ויורקים – כך גם במקומות נוספים בעיר. רק באמצע יוני האחרון נופץ חלון ויטראז’ בחדר הסעודה האחרונה ודומה שהפורעים מקבלים רוח גבית מהשלטונות.
לא נסיים לפני שנעלה למרפסת שעל הגג וניווכח, אני מקווה, שאפשר גם אחרת. כמה מדרגות והגענו. היה שווה, נכון? מקום נהדר לתצפית לסביבה הקרובה וגם הרחוקה יותר. הנה צריח המסגד ולידו הצריף שבו נהג הנשיא בן צבי לשבת, לעבוד ואולי גם לקבל השראה.
אחרי הכל, אם רק נאמין וגם נעשה משהו בכיוון הנכון, ממתחם קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה בהר ציון, שידע תהפוכות וגלגולים, יכולה לצאת בשורה של אחווה ושלום. וזה יכול להתחיל בקטן, כמו בלכבד זה את זה ולהבין שלכולם יש מקום.
עד הפעם הבאה, שתו מים קרים והרבה.
אל מסתורי הקישלֶה. טיול מתחת לאדמה בירושלים
****
הכותב הוא דור גפני, מורה דרך
050-7774010
