הפעלת אחל’קרח במתחם התחנה צוברת לה ביקורת ציבורית, בעיקר בקרב הציבור החילוני בירושלים.
בצד מחמאות על המיזם יוצא הדופן של עיריית ירושלים והחברה העירונית אריאל, שמסב הנאה רבה למשפחות בירושלים ומאפשר בילוי מצנן בקיץ השרבי הזה, עולים קולות של כעס ציבורי. הסיבה: ארבעה ימים במהלך חודש אוגוסט הוגדרו כימי פעילות בהפרדה מגדרית.
“לאן זה עוד יגיע?”, נכתב באחד הפוסטים המעלים ביקורת קשה על ההחלטה לערוך ימים בהפרדה, “אחל’קרח חושבים שזה צריך להגיע גם אליהם? למה הפרדה צריכה בעצם להיות בכל מקום? יש הבדל בין סדר ציבורי לבין הרחקת נשים”.
בפוסט אחר נטען כי “אחל’קרח לא פתוח בשבתות, אבל כן מקיים ימים בהפרדה מגדרית. איפה ההתחשבות בחילונים? אם כבר החליטו על ימים בהפרדה מגדרית לטובת הציבור החרדי, אז שיחליטו גם על פתיחת הפעילות בשבתות למען החילונים”.
אלו רק דוגמאות לסערה. דעות אחרות חולקות על הנטען ומעלות כי “מדובר בסך הכל ב-4 ימים בכל חודש אוגוסט. למה זה כל כך צריך להפריע?”. אחרים כותבים כי “למה לילדים של הציבור שומר ההפרדה המגדרית בירושלים לא מגיע ליהנות?”.
נדמה כי הסערה הזו סביב אחל’קרח היא – סליחה – רק קצה הקרחון בקרב על ההגמוניה בעיר. ירושלים נקרעת בין ציבור לציבור, בין ערכים לערכים. היכן שמישהו מרגיש מודר, אחרת מרגישה מורחקת. ואולי באמת הפתרון הכי נכון והוגן הוא לקיים בהחלט מספר ימים בהפרדה באחל’קרח, אבל גם לפתוח בכל השבתות שנותרו בחודש אוגוסט.
