זמני כניסת ויציאת השבת בירושלים; פרשת השבוע – “כי תצא”

פרשת “כי תצא” שמה במרכז את הצורך לתת לעם ישראל סדר חוקים קהילתי, ומבליטה ענישה בסקילה לבן סורר ומורה. מהי הסיבה לכך שנדרשת סנקציה כל כך קיצונית?

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

ט’ באלול התשפ”ג
26.8.2023
כניסת השבת בירושלים: 18:32
יציאת השבת בירושלים: 19:48

פרשת השבוע – פרשת “כי תצא”

אנחנו עדיין בכניסה, בפתח, על מפתנה של כנען. חסרים לעם עוד חוקים ודינים רבים, כדי להפוך מפספס אנושי של פרטים שזה עתה השתחררו מעול העבדות, למרקם אנושי אחיד, בעל תודעה של עם, מצויד בנכסי תרבות, ערכים וחינוך.

משה ממשיך, אפוא, בפרשה זו, השישית בספר דברים, להרביץ תורה לבני ישראל ולהקנות להם את הכלים שעדיין אין ברשותם על מנת לחיות כחברה, כעם נאור ומסודר.

כך, מתוך תרי”ג מצוות שניתנו לעם ישראל, ע”ד (74) מהן מצויות בפרשה זו. מצוות שניתנו לעם בראשית דרכו, אך מרביתן אוניברסליות וכוחן יפה גם לימינו אנו. משה, כמו אומר לעם, לנציגי השבטים, קחו לכם נייר ועיפרון ורשמו לפניכם דיני מלחמה, דיני עונשין, דיני משפחה, דיני יחסים שבין אדם לחברו, דיני כלאיים, דיני כשרות ודיני מסחר (מידות ומשקלות).

אתמקד הפעם בפסוקים: “כּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃ וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ׃ וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא׃ וּ֠רְגָמֻ֠הוּ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ”: (דברים פרק כא פסוקים יח-כא).

קוראים ומזדעזעים?

קוראים ושואלים: מה קורה פה?

סימני שאלה למכביר יש בפסוקים: מיהו בן סורר ומורה? מה עשה כדי “לזכות” בהגדרה זו? האם בבגיר עסקינן או שמא בקטין? איך הגיע למצב כזה? היכן האחריות ההורית להידרדרותו? האם מדובר בבעיות קשב ומשובת נעורים או ברצידיוויסט? ואולי בכלל הבעיה לא בילד, אלא בהורים שתלטנים, תובעניים מדי, שבעברם היו הם עצמם סוררים ומורים ומשליכים זאת על הילד?

ועוד לא אמרנו מילה על העונש הקשה, הבלתי הפיך ומזעזע. לרגום באבנים אדם, תהא העבירה שעבר חמורה ככל שתהא, עד צאת נשמתו?

את החומרה בה הפרשה שבפנינו מתייחסת אל מי שאינו מציית לסמכות הורית, יש לראות על רקע התקופה. הולך ציבור אנשים במדבר ארבעים שנה, בתנאים קשים, חווה קשיים ומהמורות לרוב. במצב כזה מי שעושה דין לעצמו ואינו מציית לסמכות, מסכן לא רק את עצמו, את בית אביו ומשפחתו, אלא את הסדר ואת היציבות של הקהילה כולה. כדי למנוע את קריסת הסדר הציבורי בתנאים כאלה, נדרשת יד ברזל שתנקוט בצעדים קיצוניים.

העם, כבנו של אלוהים, קיבל הקלות כאשר סרח, אך מהפרטים נדרש ציות מלא, אחרת ייפרם המארג הקהילתי.

ועם זאת התקשו גם חז”ל לעכל את דין סורר ומורה. רבי יהודה סובר כי ככלל מצילים את הבן הסורר. לדעתו, אם יש חילוקי דעות בין ההורים בקשר להתנהגות הבן והעונש שיש להשית עליו – פטור הבן מעונש, מאחר וכדבריו “כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות” (סנהדרין עא ע”א).

כמובן בימינו הדברים שונים: יש לנו מדינה וחוקים ומי שאוכף אותם. פרט אחד, מרדן וסורר ככל שיהיה, אינו מסכן את הקהילה כולה. בנוסף, יש בידינו כלים להתמודד עם הבן הסורר – טיפול פסיכולוגי, סוציאלי ותרופות. וכאשר כל אלה לא פותרים את הבעיה מערכת אכיפה שיודעת לטפל בסורר גם מבלי להידרש לסקול אותו באבנים.

ואסיים בשאלה משלי: ומה עם הבת הסוררת? ושמא אין בנות סוררות ומתאים הכלל “ואת הבת תחיון”?!

********
קראו עוד:

סליחות בכותל המערבי, ירושלים 2023: אלה לוחות הזמנים

עַל הַמַּדָּפִים צָפִים סְפָרִים: מדור הספרות השבועי

מזל טוב: חנות הספרים הקטנה והמטריפה בת 13

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים