אפקט הפיגוע בחווארה: ירושלמים יפחדו להגיע לבית צפפא, אבו גוש ומוסכי ואדי ג’וז?

הפיגוע בשבת בעיירה חווארה, בו נרצחו שי סיילאס ניגרקר ז”ל ובנו אביעד ניגרקר ז”ל, זעזע קשות את התפיסה של יהודים לגבי ביקורים בשבתות בכפרים ערביים.

נדמה כי מדובר בחשש שעולה מדרגה בימים אלו: השניים נרצחו בירי מטווח אפס, שעה שישבו במכון לשטיפת רכב. הם לא חששו מעומד לקרות, לא הרגישו כל סיבה לחרדה מהשהות בחווארה.
האנשים הקרובים להם ביותר סיפרו לאחר הפיגוע כי האב ובנו הרגישו בטוחים בחווארה, ונהגו לבקר במקום מדי פעם, שעה שנזקקו לטיפולים שונים ברכב – הם השיגו זאת באופן זול ויעיל, ולא הרגישו כל פחד.
“הם הכירו שם בחווארה את כולם”, סיפר אחד מקרוביהם, “היו רגילים ללכת לשם”.

מה יקרה עכשיו ליחסים מסוג אלו של ירושלמים עם היישובים הערבים הסמוכים?
אין כמעט ירושלמים שלא נוהגים לסעוד מדי פעם בשבתות בכפר אבו גוש, או עורכים קניות בסופר בכניסה לבית צפפא או באחת הקצביות, כך גם לגבי תיקונים לרכב ושאר עניינים מכניים-טכניים ביישובים ואדי ג’וז וחיזמא.

מובן כי המצפון רוצה להאמין שהיחסים לא יתערערו ואין סיבה לחשוש. מובן גם כי רוב התושבים הערבים ביישובים אלו ישמחו לקבל בזרועות פתוחות את האורחים היהודים. אבל איך לומר – מה, כן, מה אם משהו בכל זאת יקרה?

האם תם העידן שבו ניתן להרגיש בנוח ביישובים ערביים? האם היחסים תופסים כיוון של התנכרות וריחוק? קשה להרגיש כיום מוגנים. גם בני הכפרים הערביים ודאי סובלים – הם מאבדים פרנסה ונפגעים קשות מהתרחקותה של הקליינטורה היהודית.

בתקופה שבה הפכה הפיגועים לפעולות של בודדים, פתאומיות ובלתי ניתנות לחיזוי, קשה להרגיש בטוחים. ודאי לא במסע קניות או בבילוי משפחתי. האמון התרסק, תחושת השלווה כבר לא קיימת. האינסטינקט אומר להתרחק. להישמר. לא לחפש צרות.

חלק מהאמון שאבד הוא גם במנגנוני הביטחון שאינם מעניקים תחושה של שליטה במצב.
האירוע מתגלגל, הופך למערב פרוע, פיגוע רודף פיגוע –
אז איך בדיוק ירושלמים ייסעו בשבת לבלות ולקנות אצל שכניהם הערבים?

*******
קראו עוד:

דיווח פלסטיני חושף: זה אחד החשודים ברצח בת שבע נגרי ז”ל, אלה המכוניות ששימשו למילוט. צפו בסרטון

האם יהודי ניסה לכאורה לבצע פיגוע דריסה של ילד בשיח’ ג’ראח? צפו בסרטון

השבוע, 22 שנים לפיגוע בסבארו: “נזכר בילד הקטן שראה את הגרוע מכל מול עיניו”