אנחנו נמצאים כאן, על גבעת התנ”ך אשר בירושלים. גם אם מאוד נתאמץ למצוא מחסה מהשמש הקופחת יהיה קשה, ולכל היותר אולי נמצא פה עץ. או שניים. בשוליים.
הגבעה מרשימה. יוצאת דופן. חריגה בנוף. פיסת קרקע חשופה, שטח פתוח, חף מ’שלמת בטון ומלט’ המתבלט בין מוסדות ירושלמים מונומנטאליים ושכונות מגורים ישנות וחדשות יותר או פחות, כשהוא תחום ממזרח בגיא בן הינום ובמערב בעמק רפאים.
נעפיל אליה בזהירות, כדי שלא נחליק, במעבר לא מאוד מסודר העולה מהמדרכה, בדרך שבין מתחם התחנה לחאן, הנמתחת לאורך רחוב רמז.
ובכן, אולי תשאלו, מה יש לחפש פה בעונה החמה והיבשה הזאת כשהצהוב והחום שולטים בנוף? אז אמנם כדאי להגיע בשעות הבוקר או אחר הצהריים כדי למצוא מפלט מהשמש. אבל תבואו. ולו רק כדי לבוא הנה שוב בעוד חודשיים-שלושה לחפש סתווניות ואז שוב כעבור חודשים ספורים – ולהשוות בין הגבעה המכוסה קוצים יבשים (עם כמה קיפודנים תכולים-סגולים) לבין הגבעה הפורחת באדום וירוק בימי החורף הקרים ותחילת האביב.
אבל גם בעשב הקמל של הקיץ הרי יש יופי. במיוחד אם צצים אי פה אי שם חצבים פורחים. ואם עוד לא, אולי עוד יופיעו בקרוב. החצב, אומרים המומחים, מתחיל לפרוח בחצי חודש אב ומכאן שמו – ולא, החצב אינו מבשר את הסתיו, אלא מתחיל לצוץ בעיצומו של הקיץ – והאחרים גורסים חצב, על שום יכולתו לחצוב את דרכו גם מתוך אדמת טרשים קשה.
נתקדם לנו למרכז הגבעה כשפנינו למזרח ונשקיף. אולי גם נבחין בציפורים ופרפרים. לא בכדי הפך האתר לעמדת תצפית נהדרת. זוהי נקודה שמתנשאת לגובה של כ-750 מ’ שממוקמת על קו פרשת המים – אותו קו דמיוני שקובע לאן יזרמו מי הגשמים שניגרים על פני השטח – מזרחה לכיוון אגן הקדרון, דרך מדבר יהודה ועד לים המלח, או מערבה, דרך יובלי נחל שורק, עד לים התיכון.
הדרך ההיסטורית עברה כאן והיא נקראה ‘דרך גב ההר’ או ‘דרך עולי הרגל’ – הדרך שבה התקבצו ובאו יושבי הארץ אל בית המקדש שהיה בירושלים. שם נוסף שלה הוא ‘דרך האבות’, שכן לפי המשוער זהו תוואי מסלולם של אבותינו, עת הגיעו לארץ כנען.
בואו נבדוק מה רואים מפה. מצפון ועם כיוון השעון – הכנסייה הסקוטית סנט אנדרוז בקרבת מקום, בריכת הסולטן, ממילא, העיר העתיקה, הר ציון, הר הזיתים, סילואן, ארמון הנציב, אבו תור.
בתווך קשה שלא להבחין באטרקציה החדשה: הגשר התלוי החדש והשנוי במחלוקת שנמתח מעל הגיא. הגשר, שאורכו 202 מ’ (!), הפך במהירות לארוך מסוגו בארץ, ועלותו הגיעה, לפי הפרסומים, לכ-20 מיליון שקל.
נחזור לגבעה שלנו, גבעת התנ”ך. אפשר להוציא תנ”ך ולקרוא על גיא בן הינום או על סיפור מקראי אחר שעולה מתוך הנוף. וגם לחזור ולבדוק איך נולד השם – ‘גבעת התנ”ך’.
*********
קראו גם:
טיול בירושלים: קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה
אל מסתורי הקישלֶה. טיול מתחת לאדמה בירושלים
טיול ליציאה מוקדמת בבוקר, או לקראת ערב: מצבות נחל קדרון
מספרים שדוד בן גוריון, שהיה משוגע על תנ”ך, ביקש להקים כאן מוזיאון או מרכז בינלאומי למקרא. גורמים נוספים נשבו ברעיון, ובאוקטובר 1970 התקיים ממש פה טקס הנחת אבן הפינה ל’בית התנ”ך העולמי’. אך התכנית לא יצאה לפועל.
לדמיון יש כוח משלו ולנו נותר לדמיין מה היה קורה אילו. בינתיים, נוכל ליהנות מהשקט היחסי ולתת להמולה האורבאנית להמתין עוד קצת. ואל תשכחו לקחת איתכם כובע ומים, כמובן.
*****
דור גפני
הכותב הוא דור גפני, מורה דרך
050-7774010
