אז עכשיו יותם הלפרין הוא המינוי החדש של מכבי תל אביב. קבלו אותו – אחראי פיתוח שחקנים בצהוב כחול. הלפרין יהיה מופקד בעיקר על מה שקורה בקבוצת הבת של מכבי – אליצור שומרון מהלאומית, שתתחמש בשלל שחקני הנוער המשובחים של הצהובים. יופי, אחלה תפקיד, גם די מתאים ליותם, שגדל במחלקת הנוער של מכבי. מצא את עצמו, נשמע בול. אבל רגע, אולי כל זה צריך ללמד משהו את הפועל?
זה נכון שהעידן הוא סופר מקצועני. הלפרין בסך הכל מתפרנס, מצא ג’וב חדש. אבל הפועל צריכה ללמוד איך לשמור על עצמה. ומהו “עצמה”? ובכן, “עצמה” זו הזהות שלה, היוקרה שלה והכבוד שלה. לא ייתכן יותר ששחקן עם שורשים מכביסטים יהפוך לבן בית בהפועל ויקבל קידום אחר קידום עד שיהפוך לפרצופו של המועדון. למה לא ייתכן? כי בסוף הוא מכביסט. מכביסט מלידה. הנה, הלפרין, דוגמא מצוינת.
האם אתם מדמיינים מצב שבו מכביסט לשעבר יהיה קפטן הפועל ת”א? המאמן שלה? ואח”כ המנהל המקצועי שלה? הפועל לא משמרת את זהותה. עליה לאמץ תפיסה יותר אליטיסטית כלפי עצמה – אם יש לך רקע צהוב, אתה יכול להיות פה אולי שכיר חרב ולעזור לנו להשיג תארים, אבל לעולם לא תוכל להיות פה דמות, פנים, פרונט, פרצוף של המועדון.
שחקנים עוברים בין מועדונים מתחרים. בין ברצלונה וריאל עוברים לא מעט – ניקולה מירוטיץ’ ואדם האנגה הם רק דוגמאות קטנות מאוסף ארוך למדי. אבל הנה מה שהמעברים האלו לא הופכים להיות – הם לא בונים סמלים חדשים. אין דבר כזה שמי שגדל אצל הנמסיס, יהפוך לבן בית. הוא מקסימום יכול להיות שכיר חרב.
וזה מה שהפועל צריכה ללמוד מהמקרה של הלפרין. מה שקורה פה איתו עכשיו עם המינוי הזה במכבי, משליך אור שלילי על המעמד הגבוה והמשפיע שזכה בו בהפועל. הרי לא הייתם מדמיינים את אייל חומסקי הולך לעבוד עכשיו במכבי תל אביב. גם לא אורי אלון. גם דני קליין לא. אבל הלפרין כן.
ואולי מהיום צריך לכנות את שחקני הרכש מסוג אלה, “הלפרינים”. “פנינים”. “צ’ורצ’יצ’ים”. ככה זה, מכביסטים.
******
קראו עוד:
המגיש יהונתן כהן נגד הסרטון של משרד הספורט: “מתכווץ כשאני רואה את זה”
אלי אוחנה מתבזבז בתור פרשן: אברמוב, תחזיר אותו לתפקיד המנג’ר של בית”ר
“הבית שלנו היה בית”רי. בגיל 12 בחרתי להירשם בהפועל ירושלים של קטמון”: הנוסטלגיה של ציון אוחנה