בימים האחרונים קראתי כאן על תגלית חדשה שבמסגרתה נחשף קטע מ’אמת המים העליונה‘ שהובילה לירושלים הקדומה. וזה החזיר אותי דווקא ל”אחות” העתיקה כנראה אפילו יותר – ‘אמת המים התחתונה’. בקטע שלה נתמקד בטיול הנוכחי שלנו.
אחרי שירדנו מהאוטובוס או שהחנינו את הרכב הפרטי, ניפגש בטיילת ארמון הנציב, בחלק שנקרא ‘טיילת האז’ (למעוניינים, יש שירותים ציבוריים במרחק של כ-200 מ’).
נתחיל בהליכה מזרחה ונגיע לחורשה קטנה שבה יתגלה לעינינו פיר מספר 4 – למעשה בור מים שאותו ניצלו חוצבי האמה, עוד מעט נבין כיצד. נפנה דרומה, נחצה בזהירות את הכביש במקום בטוח, נעלה על הדשא עד שנגיע לפיר נוסף ופסיפס מודרני שמציג את תוואי מערכת הובלת המים. בנקודה זו, מי שיתאמץ יוכל להבחין באופק בהרודיון.
אבל בינתיים, אחרי שלקחנו לראות קצת אוויר פסגות, נמשיך במסלול ונרד ברחוב גרונר עד שנגיע לכניסה למנהרה שתהיה מצד ימין שלנו. בשוטף, השער נעול וכדי להיכנס יש לתאם מראש עם נציגי “עיר דוד” כדי שיבואו לפתוח.
המנהרה הצרה חצובה בסלע הגיר ולמעשה חוצה את רכס ג’בל מוכאבר. לפני הכניסה יש לעבור ב”מדיד” כדי לוודא שתוכלו לעבור בה בביטחה. אחרי שצלחנו, התכופפנו, ונכנסנו פנימה אל מעמקי ‘האמה התחתונה’. רוב המסלול במנהרה הצרה והחשוכה, שאורכה 395 מ’, נעשה בהליכה שפופה. מומלץ עד הכרחי להיעזר בפנס.
רגע אחרי שנכנסים כדאי להתעכב ולהביט על חתך המנהרה. תוכלו להבחין בשלבים שונים, ומה שמרשים פה במיוחד הוא העובדה שמפעל המים הזה היה פעיל עד המאה ה-20! כמעט בלתי נתפס.
האמה כולה השתרעה על פני מעט יותר מ-20 ק”מ. היא החלה בעין עיטם שמדרום לבית לחם בגובה של 765 מ’ (מאוחר יותר התחברה לבריכות שלמה), בדרך היתה בחלקה עילית ובחלקה, כמו פה, חצובה בבטן הסלע, עד ליעד הסופי – הר הבית ובית המקדש. הפרש הגבהים כ-30 מ’ בלבד, מה שהצריך תכנון קפדני בשיפוע מתון במיוחד כדי שהמים יזרמו בצורה חופשית ויגיעו לתוככי ירושלים. החוקרים מעריכים שבתכנון האמה נעזרו יוזמיה במהנדסים מהעולם ההלניסטי והרומי.
כדי לזרז את החציבה הבונים חילקו את העבודה למקטעים, והשתמשו בטכניקה של חפירת פירים מפני השטח למטה לתוואי האמה. כך הם יכלו גם לפנות את הסלע החצוב וגם להבטיח שהם בכיוון הנכון.
בתוך המנהרה: המפלס העליון הוא הקדום יותר. למטה ניסו התורכים להקים מאגר מים לשעת חירום, אך הניסיון לא עלה יפה.
המעבר במנהרה ייקח לכם כנראה 20-25 דק’. כשנצא לאוויר הפתוח נגלה שמפה האמה ממשיכה משמאלנו לאורך המדרון הצפוני של ארמון הנציב. למזלנו, היא השתמרה היטב בחלקים נרחבים שלה. מכאן היא תיכנס לשכונת אבו תור, תחצה אותה, תעבור מתחת למלון הר ציון ולרגלי משכנות שאננים, תחצה את גיא בן הינום על גשר מעל בריכת הסולטן, תקיף את הר ציון, תיכנס מעל שער האשפות לעיר העתיקה של ימינו ותגיע עד לרחבת הכותל. שם עברה על גשר עד להר הבית.
אבל רגע, זו גם הזדמנות נחמדה לתצפית יפה לכיוון צפון כשבמרכז נשקפת כיפת הזהב (כיפת הסלע). בנקודה זו נשנס מותניים ואחרי ששתינו ואולי כרסמנו משהו, נתחיל בטיפוס של כמה דק’ שיביא אותנו חזרה לטיילת.
כשנגיע לצל נתפנה גם להרחבת דעת קצרה. ארמון הנציב היה מקום מושבו של הנציב הבריטי בארץ מ-33′ ומכאן השם שגם דבק בשכונה. אם כי שמה ברשומות הוא תלפיות מזרח.
באשר לשם הערבי, מספרים שכשהמוסלמים הגיעו אל ירושלים, שליטם, הח’ליף עומר, כרע על הארץ בפסגת ההר וקרא בהתרגשות בראותו את עיר הקודש “אללה אכבר” – אלוהים גדול. לפי המסורת זהו המקור לשם ההר והשכונה ג’בל (הר) מוכאבר.
ולסיום, בסימן הטיול באמת המים הקדומה, כמו שאמר אייבי נתן, שתו מים. הכי טוב מים. שנת לימודים מוצלחת לילדים, ולכולנו – שלא נחדל מללמוד ולגלות.
***
הכותב הוא דור גפני, מורה דרך
050-7774010
*******
קראו גם:
גבעת התנ”ך – קירחת ופורחת. טיול בירושלים
