02כב’ באלול התשפ”ג
9.9.2023
כניסת השבת בירושלים: 18:19
יציאת השבת בירושלים: 19:32
פרשת השבוע – פרשת “ניצבים”
“ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. יא לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם” (דברים כט’ ט-יא).
משה קורא לכלל עם ישראל להתייצב במקום אשר יאמר, לכרות עם אלוהים ברית עולם. הוא קורא להם להתייצב, לא משתמש במילה – לעמוד. להתייצב, עם כל המשמעות הרצינית והציווי של הפועל.
ואל מעמד כריתת הברית המיוחדת הזאת מוזמן עם שלם, על כל שבטיו, בני כל הגילים, בעלי תפקידים שונים, מקצועות רבים, וכל הנספחים… גרים, מהגרים ומלווים שנספחו לבני ישראל מאז יציאת מצרים.
הוא גם קורא לכל אחד ואחת מבני ישראל לבוא בכל ישותו, עצמיותו ואישיותו, בכל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו, בכל נפשם ומאודם, להקשיב ולהפנים את ההסכם המותנה בין אלוהים לעם.
טקס ברית זה חל לפי דברי משה גם על חלקו של העם שכבר נאסף אל אבותיו, ועל הדור העתידי. אכן זוהי ברית נצחית, ככתוב: “…וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם” (שם, יג-יד).
באמירה זו משה מציין התפתחויות של עם בעבר, בהווה ולעתיד לבוא.
ברית עולם ולעולם. הסכם שהוא כבר עניין של הכלל. זוהי ברית שמחזקת את כל הבריתות שנכרתו בעבר. בעצם זו הברית האחרונה שמשה מתווך בין העם לבורא. לא יקום עוד נביא כמוהו וחידוש הברית לקראת הכניסה לארץ מחייב את העם להתעוררות ולחיזוק האמונה באלוהים. הם נכנסים לארץ אחרי מסע ארוך, רב שנים, תלאות, ניסים ונפלאות. כעת – האמונה באלוהים תחזיק ותחזק אותם גם אם לא יהיו ניסים. עבודת האל באהבה ובאמונה חזקה היא תנאי בו על העם לעמוד. אלוהים, מצדו, מתחייב בזאת להגן על העם ולייחד אותו משאר העמים.
עם כריתת הברית מנסה משה לחבר בין העם לאלוהים, למרות שבמילה “כריתה” יש משמעות מנוגדת, משמעות של “חיתוך”, “הפרדה”.
כל אחד המצדדים כורת משהו מהאגו שלו, ולא מתבצר בעמדתו. הדרך לשלום רחוקה וקשה וברית אמיתית יכולה להתקיים רק כאשר כל צד מביע נכונות לוותר, לסלוח, להכיל, לשכוח ובעת ובעונה אחת לזכור. האלוהים עמד בהתחייבותו זו. על העם להוכיח את עצמו כל פעם מחדש.
בשירו “תפילה אחרונה” מבטיח המשורר אורי צבי גרינברג כניצב עתידי בטקס הברית:
“הַרְכִּינֵנוּ, אִם רְצוֹנְךָ בְכָךְ, כַּאֲשֶׁר תָּכֹף אִילָנוֹת
בְּכֹבֶד הַבְּרָכָה הַמְּתוּקָה מִתַּמּוּז עַד תִּשְׁרֵי,
כִּי גַם אָנוּ עֵצֶיךָ עִם יְבוּל הַיְגוֹנִים הַכָּבֵד;
אַךְ אַל נָא תְעַקְּרֵנוּ מִשֹּׁרֶשׁ זוֹ הָאֲדָמָה,
כִּי בָחַרְנוּ לִהְיוֹת בָּהּ כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַלְתָּ אוֹתָנוּ
בְּעִגּוּל הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת.
אִם גְּזָר הוּא מִפִּיךָ: בַּל יִגַּע מִצְחֵנוּ בַּגַּבְהוּת
וְלֹא נַעְפִּיל עַל שְׁלַבִּים בְּסֻלַּם הַזָּהָב בֶּחָזוֹן –
תְּנֵנוּ וְנִכְרֶה בְרִית עִם אַדְמָתְךָ הַחַיָּה
בְּעֵמֶק-הָאָדָם הַיָּפֶה,
וּבְלוּחַ חַיֵּינוּ מְחֵה שָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת: מָוֶת.”
*****
קראו עוד:
פרשת השבוע – “כי תבוא” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע – “כי תצא” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע: “שופטים” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע: “ראה” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע: “ראה” – פרשנות וזווית
