משחק מהנה ופתוח לגמרי, התנהל אמש, ראשון, בטדי. מכבי חיפה עלתה לירושלים במטרה לשים מאחוריה תרתי משמע את הכבשה השחורה, או האדומה במקרה הזה, שניצחה אותה פעמיים בטדי בעונה שעברה, נתון שדגו והלהקה שלו, לא יכלו להתעלם ממנו.
בנוסף, בקרב הפנימי של דגו מול ברק בכר, (ובטח יש כזה ביניהם), לדגו היה רצון לנצח, היכן שבכר הפסיד פעמיים. כעת דגו מוביל על אריה, אבל גם על בכר, עם ניצחון ראשון מזה שנה, בטדי.
בצד המקצועי, מסאי דגו הפתיע את זיו אריה, כשפתח עם 3 בלמים, אריה מצדו אכזב עם קבוצה לא ממוקדת, שהגיעה למצבים, אבל תכל’ס לא היה שם.
מבין שחקני הרכש שהגיעו הקיץ להפועל, תומר אלטמן ומתן חוזז לא היו מספיק תכליתיים עם הכדור, שחר פיבן היה טוב ונראה שיהפוך לשחקן משמעותי בחלק האחורי של הקבוצה יחד עם באצ’ו, למרות שהקבוצה ספגה כבר 3 שערים בשני משחקים בליגה.
הקשר הקדמי האנגולי אוסוואלדו פדרו קאפמבה, ואור רויזמן, נכנסו אומנם כמחליפים, אבל נראה שבהמשך יהיו תוספת כוח בסגל ובהרכב של אריה.
ומילה על סדריק דון. הוא גאון. קטן קומה, מלא עורמה. העדי גורדון של הכדורגל.
מה שמשך את העין מבחינתי, היה הטקס שארגנו ראשי הקבוצה הנוכחית, לשחקני הקבוצה המקורית של הפועל במחצית המשחק.
מעולם לא הבנתי את הרצף הטריטוריאלי הבלתי נקטע הזה, שקבוצה שנוסדה לפני 16 שנים, מטפחת היסטוריה של מועדון שנוסד לפני 97 שנים.
בספרות, ואפילו בבלוטות’ שלי ברכב, יש מושג שנקרא ‘צימוד’, שבספרות זה סוג של מילה נרדפת, בבלוטות’ זאת התאמה.
אין לי מושג מה עבר בראשם של יקירינו, זוכי הגביע מ-73, כשחגגו להם אתמול 50 שנות זכייה, להם עצמם, לבני משפחת יהודה תובל ז”ל ולמשפחתו של צבי סינגל ז”ל.
לכולם, יחד עם עלי, תא שמע ובן רימוז’, מגיע עולם ומלואו, הם הביאו כבוד ענק לעיר הבירה, ולא רק בגביע, אבל איך מגשרים על פערים של שני מגרשים שונים, קטמון וקטמון, ככה כאילו כלום, בהפרש של 81 שנה ומצמידים היסטוריה אחת להיסטוריה אחרת?
אני בהחלט מבין את הכמיהה של אוהדי הפועל, ואני ביניהם, שנשארו בלי קבוצה לאהוד. אבל זאת שנוסדה על חורבות קודמתה, אצלי ולא רק אצלי, זה לא עובר בגרון, ואני אמשיך לקבל באהבה את כל אותם מקטרגים שיאמרו ויכתבו – ‘איך לא נמאס לו?’. אז התשובה היא לא. לא נמאס לי וכנראה שלא יימאס לי אף פעם.
אגב, שמתם לב אתמול, שמי שכבשו לזכות קבוצתם היו סק, סבע וסדריק? חבל שהמשחק לא התקיים בסמי עופר.
******
קראו עוד:
– “הבית שלנו היה בית”רי. בגיל 12 בחרתי להירשם בהפועל ירושלים של קטמון”: הנוסטלגיה של ציון אוחנה
– נעלמה התשוקה: זה אמנם דרבי של בית”ר נגד הפועל, אבל זאת לא הפועל-הפועל
– ריאל לא היתה מחבקת את נבארו: בשביל היוקרה – מה הפועל חייבת ללמוד ממקרה הלפרין?
