בג”ץ נתן – בג”ץ חייב לקחת: לפסול את ביטול הסבירות ואת חוק הנבצרות

עד כמה שהדבר נשמע קשה, מתברר שדווקא בג”ץ ה”נאור” הוא זה שאיפשר לנתניהו ולשותפיו לחרב את המדינה כאשר לא פסל, לא אותו ולא את בן גביר. העתירות הקרובות הן הזדמנות של בג”ץ לתקן את טעויותיו ולהציל את המדינה והחברה | עו”ד קובי קמר עם פרשנות ודעה
צילומים: אלון נוריאל, אבי אוחיון

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

לקראת הבחירות האחרונות התכנס בג”ץ כדי לדון, בין השאר, בשתי עתירות חשובות ומהותיות מאין כמותן. האחת דנה בשאלה, אם ראוי לה למדינת חוק מתוקנת ונאורה שיעמוד בראשה אדם שמערכת אכיפת החוק החליטה להעמידו לדין בגין שלושה מקרים שונים ונפרדים בעבירות על טוהר המידות, שחיתות לכל דבר ועניין.
השנייה היתה עתירה של איתמר בן גביר נגד החלטת ועדת הבחירות שפסלה אותו מלהתמודד בבחירות.

בעתירה הנוגעת לנתניהו פסק בג”ץ, שעצם קיומו של כתב אישום (שלא היה מוגש אלמלא כמות ואיכות ראיות מוקפדת במיוחד שעונה על כל הקריטריונים), אינו מחייב לפסול את נתניהו מלשמש כראש ממשלה. זאת – בשונה ובאופן מפלה של כל עובד ציבור אחר, לרבות שרים.

ההנמקות היו “נאורות”, מבוססות על עקרונות  הדמוקרטיה, כדוגמת “הזכות לבחור ולהיבחר”. האמרה, “אשרי העם שככה לו” יפה לזה , רק “הפוך על הפוך”, שכן “העם” הזה מכיל בתוכו הרבה שייפגעו מכך. בנוסף תיגרם לו פגיעה קשה בתדמית מדינת ישראל בעולם הנאור.
כך או אחרת, מתוך חשש שינצל תפקידו כדי להשפיע על משפטו, התנו תנאי, דהיינו התחייבותו של נתניהו להימנע מלעסוק במסגרת תפקידו בכל עניין הנוגע למשפטו. אין לזה מילה אחרת מלבד “נאיביות”. הרי בג”ץ אמור היה להכיר את ההיסטוריה של נתניהו וזו רצופה באי אמירות אמת ואי קיום התחייבויות.

צילום: מתוך ויקיפדיה

בעתירה שהגיש בן גביר נגד פסילתו להיבחר ע”י ועדת הבחירות, אשר ההנמקות לה התבססו על הרקע ה”עשיר” שלו בפלילים, כמו גם היותו “כהניסט”, זה אשר “קישט” את סלון ביתו בתמונתו של הרוצח הנתעב ברוך גולדשטיין. שנים ארוכות השתייך וייצג זרם קיצוני של פורעים בערבים באשר הם, בתוכם עוד רוצחים נתעבים ששרפו בית על בני משפחה שישנו בו. השופט נעם סולברג, בעצמו איש ימין ידוע, לכאורה “הקשה” על בן גביר שחזר וטען ששינה פניו. לעתים סולברג “צחקק” איתו על התשובות שנתן ולכאורה היה נראה שאינו נותן בו טיפת אמון. אלא, מה צפוי היה הדבר, גם הוא קיבל את “הסבריו” וכך “הכשיר את השרץ”.

מתוך ויקיפדיה

התוצאות ידועות: נתניהו, שלאמיתו של דבר אינו באמת איש ימין מובהק (פתאום הוא מתנער מנאום בר אילן בו הביע דעה נחרצת על “שתי מדינות לשני העמים”) הקדים עוד במסע הבחירות ופנה לגורמי ימין קיצוניים בהבטחה להקים “ממשלת ימין על מלא”. הוא ידע שאף מפלגה “שפויה” אחרת לא תסכים לשרת את מטרותיו האמיתיות – להיחלץ ממשפטו – ועל כן השליך יהבו על מפלגות הימין. כל זאת, כאשר ידע היטב שיצטרך להעניק לגורמי ימין קיצוני לממש את משאלות ליבם, ובתמורה “יחתמו לו על שיק פתוח”.

כך העניק לבן גביר וסמוטריץ, כוח לממש את “חזונם”. במקביל גייס לקואליציה את המפלגות הדתיות ה”רגילות” (ש”ס ויהדות התורה) שאין להן באמת כל אג’נדה ימנית. גם להן העניק הטבות כספיות עצומות וכן סיכוי ממשי לקדם את חוק הפטור מגיוס לבחורי ישיבה בתמורה לתמיכתן בכל אשר ירצה.

נוצר מצב אבסורדי לפיו ה”רוב הקואליציוני” מורכב ממיעוטים שכוחו של כל אחד בפני עצמו בטל בששים. תוך “שילוב זרועות” של בעלי אינטרסים זכה כל אחד מאלה בכוח עצום וכסף, הרבה מעל ומעבר לכוחם האלקטוראלי. תוך שימוש בטענה אווילית ומופרכת שהם “הרוב”, כופים הם את עצמם על כלל החברה.
עוד “זכו בגורל”, גם לוין ורוטמן. לאלה התאפשר להגשים מאוויים אידיאולוגיים מטורפים משלהם, וזאת בדמות מתווה משפטי שלמעשה נועד גם הוא לסייע לנתניהו להיחלץ ממשפטו.

צילום: יורו 100

הכל נעשה בדרך המאפיינת את נתניהו כל כך, הלוא היא שיטת ה”תן וקח”. אלא שהוא נותן כוח ואמצעים של המדינה ושל החברה שאמורים לשרת את כלל האוכלוסייה, ובאמצעותם מעניק למיעוטים, שאף אחד מהם לא היה מצליח לקדם קמצוץ מתוכניותיו אלמלא חולשתו ותלותו של נתניהו גם בהם. הם מעניקים לו בתמורה יכולת להמשיך בתפקידו ולחתור להשגת מטרותיו. כל אלה זיהו היטב את חולשתו ותלותו, “הריחו דם” ושתו לרוויה.

גם חברי כנסת מהליכוד, שאינם אנשי ימין מובהקים, בוודאי לא כה קיצוניים, “עמדו והצדיעו דום”. כמו “להקת מלחכי הפנכה” למיניהם, גם הם מונעים אך ורק מהאינטרס להבטיח מקומם כחברי כנסת ו”לעזאזל המדינה”. גם הם “מקבלים” ובתמורה “נותנים”. אלה בוחרים להיות “תלויים זה בזה”, אחרת ימצאו עצמם “תלויים זה לצד זה”.

גם “תומכי ימין מן המניין”, שחלקם אפילו לא יודעים להגדיר מה המשמעות של “ימין”, אך הם “נאמני נתניהו”, מביעים תמיכה ב”הפיכה משפטית”, כשלמרביתם אין מושג ירוק מהי באמת. הם גם לא מבינים כמה הם עצמם ייפגעו ממנה. כשידעו – כבר יהיה מאוחר מידי. היחידי שניסה “לעשות קולות” (גלנט) אוים מיד בפיטוריו ומיד “התקפל” והשתתק.

ממש כ”משתינים מהמקפצה” הכריזו לוין ורוטמן על התוכנית שכונתה “מהפכה משפטית” ואשר לאמיתו של דבר היא תחילת הדרך להפיכת המשטר כאן לדיקטטורה. אז התעוררה תנועת המחאה (חבל שלא ידעו לצאת בהמוניהם לפני הבחירות) שהצליחה לעצור, רק זמנית ורק חלקית את המהלך.
החרדים הצליחו בכל זאת “לשנורר” חלק נכבד ומשמעותי והיד עוד נטויה.

צילום: שמואל שניידר

זה לא עצר את הקרע המדמם בחברה והמחאה גברה. אנשי תנועת המחאה שראו שסכומי כסף עצומים מוקדשים לטובת אותם מיעוטים ואת התוצאה הקשה, בביטחון אישי, בכלכלה, בחינוך, בבריאות, בתשתיות ועוד עוד שירותים חברתיים חשובים בחיי היום יום, לא מתכוונים לאפשר אפס מאף אחת מהתוכניות.

הרי מקור מרכזי של כספים אלה בא ממסים שמשלם החלק באוכלוסייה הוא למעשה הרוב האמיתי. רק בזכותו מובטח גם ביטחון המדינה, בעוד האחרים משתמטים במופגן בטענה ש”תורתם אומנותם” וכי היא זו שבאמת שומרת על ביטחון המדינה.

כל זה לא מנע את הפגיעה הקשה בתדמיתה של מדינת ישראל בעיני האומות. ה”כתף הקרה” של ביידן היא רק אות אזהרה שעלולה להתפתח אפילו לאיבה. הסכנה המוחשית היא פגיעה אנושה בכלכלה וחשש כבד להעמדתם של חיילי צה”ל לדין בבית הדין הבינלאומי “של “פשעי מלחמה”.

כדי לנסות “להרגיע” את המוחים ובצד זה את “אנשי שלומנו”, הוגשה ה”מנה ראשונה” בשולחן ה”בופה”, הלוא הוא התיקון לחוק אשר שולל מבג”ץ להשתמש בעילת הסבירות כדי לדון ולפסול חוקים והחלטות מאת הכנסת והממשלה, שלמעשה יאפשרו לכל אלה לעשות “מה שבא להם”. לא רק שנתניהו לא עצר את זה, שהרי חוק זה יסייע בידו, לוין ורוטמן מבטיחים שעוד יממשו את התוכנית במלואה.

 

צילום: יריב לוין, העמוד הרשמי

כצפוי הוגשה עתירה שמטרתה היא שבג”ץ יורה על ביטול תיקון זה. והנה, כל אותם תומכי חקיקה נוראה זו כבר מתחילים “לחמם את הגרון” לקראת הדיונים בעתירה זו ובעתירות נוספות נגד החלטות/חוקים שנועדו להשגת מטרות אלה.

וכעת, אלה שתודות לאותו בג”ץ שרק בזכותו (לטעמי “בגללו”) קמה ממשלה קיצונית זו, חוזרים לדרכם להשמיץ במלים גסות ובוטות שהקלות בהן הן שהוא “שמאלני”. אלה לוקים ב”זיכרון לטווח קצר” חלש, אך ה”זיכרון לטווח רחוק” שלהם מעולה. את מה שקיבלו – פשוט שכחו; את מה שלא נוח להם – הם זוכרים ולא פוסקים מלהזכיר.

במסגרת אותו “זיכרון חלש לטווח קצר”, הם שוכחים את שתי הפסיקות הנ”ל שבלעדיהן לא היתה יכולה לקום ממשלה זו.

לעומת זאת הם חוזרים ו”מזכירים” פסיקות ממין אחר, אלה שלא סיפקו את תאוותם האידיאולוגית הקיצונית, שעלולה לפגוע קשות בשמה של מדינת ישראל בקרב העמים וגם במיעוטים חלשים. הם גם כפויי טובה: הרי בלעדי שתי הפסיקות האלה הם היו “נשארים במקומם” ולא מצליחים להשליט דעת מיעוט – וזו ימנית וקיצונית – על כלל החברה.

מבחינתם, בג”ץ אמור ממש לשרת אותם, אחרת “צריך להחליף אותו”. הם כבר לא מתביישים לומר בפה מלא איזה סוג של שופטים הם רוצים, גם בבית המשפט העליון וגם בכלל. הלוא המינויים שהם מעוניינים בהם בבתי המשפט מדרגות “נמוכות” (בית משפט השלום ובית משפט מחוזי), עוד יצמחו וחלקם יגיע גם לעליון שיהיה מבחינתם “ימין על מלא”.

כך הם מתכננים שהזרם הימני בבתי המשפט ישלוט בכף ויגשים את כל מאווייהם. אלה לא מבינים שזה לא “שמאל”. זה בנפשנו ולטובת עתידנו. יידע כל “ימני” שאם לא תהיה מדינה – לא יקבל ממילא דבר. בסוף הם יהיו המפסידים הגדולים, רק חבל שגם אחרים ישלמו את המחיר.

עוד חוק שמיהרו לחוקק היה חוק שמונע הוצאתו של ראש ממשלה לנבצרות, אלא אם הוא “על אלונקה”. גם חקיקתו של זה מלמדת שנתניהו מבין היטב שזה יהיה הכי “סביר” לעשות נוכח מעלליו, במיוחד לאחר שלמעשה הוליך בכחש את בג”ץ בהבטחות שווא שמעולם לא התכוון לקיים, דהיינו שלא יעסוק בעניינים הנוגעים וקשורים למשפטו.

בעקבות זאת תלויה ועומדת עתירה נוספת, שבה מתבקש בג”ץ לפסול את החוק הזה שבלעדיו גם נתניהו מבין היטב שהדבר הכי “סביר” שצריך לעשות נוכח מעלליו הוא להוציאו לנבצרות. כך גם ייפרע החשבון עם בן גביר, שהפר הצהרותיו שבעקבותיהן ניתן פסק הדין שהכשיר אותו להיבחר.

צילום: אחים לנשק

זוהי שעתו הגדולה ביותר של בג”ץ מאז קום המדינה, מה שגרם לכב’ הנשיאה אסתר חיות לקבוע שעתירה זו תידון בפני כל שופטי בית המשפט העליון, על זרמיו השונים. מאחר שאין סיכוי שממשלה זו תיפול בגלל התלות ההדדית והאינטרסים של מרכיביה, רק בג”ץ יכול לחלץ את המדינה משעתה הקשה ולמנוע את חורבנה ושל החברה כולה.

כעת מתבקש ומתחייב מאותו בג”ץ, זה ש”נתן”, וכתוצאה מכך אפשר לשני אלה ולחבר מרעיהם ממש לחרב את החברה ואת מוסדות המדינה, “לקחת בחזרה”.
זה כבר לא זמן למילות “פוליטיקלי קורקט” ולא למלים “מתייפייפות”. צריך לשים בצד גם את ה”נאורות”. עכשיו צריך לנהוג בדיוק כפי שאלה נוהגים, פשוט “לחתוך בבשר” – ובאבחת חרב.

זוהי גם הזדמנות נדירה מאת בג”ץ, “להכות על חטא”, להרכין ראש ולהודות בטעותו (אפשר גם שיסביר שפשוט רימו אותו). הדרך היחידה להציל את המדינה מידי אלה חייבת להיות פסילה מהדהדת של תיקון חוק שנועד לבטל למעשה את עילת הסבירות. במקביל, בעתירה השנייה, מתחייב גם לפסול את החוק המונע הכרזה וקביעה על “נבצרות” של ראש ממשלה.

***

עו”ד קובי קמר

** הכותב, עו”ד קובי קמר, הוא מומחה למשפט פלילי

****************
קראו גם:

בית המשפט העליון מבהיר פעם נוספת: בהיעדר חקיקה ברורה יכנסו השופטים בנעלי המחוקק

רוצח עם ארבעה מאסרי עולם מבקש להתחתן: העתירה שהדהימה את בית המשפט

תקדימים משפטיים: האם הפרופיל הפיקטיבי שפתחתם ברשת החברתית חושף אתכם?

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים