איך הפכה השואה לכלי נשק ללא צורך ברישיון כלשהו, כדי להתנגח האחד בשני, כאן, במדינת ישראל?
איך הפכו הנאצים הארורים ימ”ש, ששרפו וטבחו ביהודים בלי למצמץ, לקללה השגורה בפיהם של יהודים ממחנה אחד, כלפי יהודים ממחנה אחר, ואיך יהודי בכלל משווה יהודי אחר, לנאצי?
משחר ילדותי אני זוכר, השואה והגבורה היתה תמיד קונצנזוס. הזילות הגדולה החלה בעיקר בעשורים האחרונים ומכאן והלאה, בשמאל ובימין, אין יותר פרות קדושות.
ישעיהו ליבוביץ’, הכהן הגדול של השמאל הרדיקלי, כינה את חיילי צה”ל המשרתים ביהודה ושומרון, ‘יודונאצים’, אמירה שהתירה את הרסן להסרת המגבלות שהטילו על עצמם אזרחי ישראל.
המשורר, נתן זך, השווה ב-2011 בין רוה”מ נתניהו לעלייתו של היטלר ולא חזר בו. נורא ואיום.
בפינוי מגוש קטיף ענדו חלק מהמפונים טלאי כתום על בגדיהם והשתמשו בביטויים שלקוחים מזיכרון השואה.
החטא על פשע הזה לא פסח גם על העדה החרדית, שם שולפים בשניות, בלי לחשוב פעמיים את הכינוי ‘נאצים’, לעבר שוטרים המנסים לבלום אותם במהלך ההפגנות הרבות שלהם. אין לי ספק, שחרדים שנטבחו בשואה, לא היו מאמינים למשמע אוזניהם כשהיו שומעים איך נכדיהם וניניהם מכנים את השוטרים בהפגנות בכינוי הגנאי “נאצים”.
קחו את החודשיים האחרונים. פעיל הליכוד הנודע איציק זרקא, צעק לעבר מפגינים שמתנגדים לרפורמה המשפטית בהפגנה שהתקיימה בבית שאן, “שתישרפו בגיהינום. טפו עליכם. אני גאה על שישה מיליון שנשרפו. גאה”. האוזניים פשוט מסרבות להאמין.
דוגמא ממש טרייה יצאה מפיה של הפרופסור שקמה ברסלר, ממובילות המחאה נגד החקיקה המשפטית, שאמרה במהלך כנס נהלל לדמוקרטיה שהתקיים בשבת, “האנשים שרוצים את נתניהו הם ככה קטנים, ולכן אין שום סיבה שהוא יהיה ראש הממשלה. אסור לדבר עם נאצים, בין אם הם יהודים או לא יהודים”. בהמשך התנצלה, ואמרה ש”השתמשה במילה שאין לה מקום בשיח”. גם זרקא התנצל, אחרי אמירותיו, ואמר, “אני מתנצל בשם כל העם היהודי בארץ ובתפוצות”.
אז זרקא התנצל וברסלר כנ”ל, סו וואט? מה למד הדור הצעיר שגדל ומתחנך כאן על ברכיי השואה והגבורה, שקורא ספרי שואה וצופה בסרטים על השואה ונבחן בבגרויות על הערך המקודש הזה? האם הותר הרסן והערך הזה הפך ללא כזה מקודש?
לסיכום. ההפגנות המתקיימות ברחבי הארץ, הביאו אותנו לשיאים שליליים חדשים. המון דם רע יצא כמעט מכל אחד מאיתנו. רגע לפני הפיק, האם נוכל לקחת אחריות ולכבד את החלטת בג”ץ שיתכנס ביום שלישי לדון בחוק לצמצום עילת הסבירות, תהא אשר תהא החלטתו? המבחן הגדול, כבר מעבר לפינה.
*****
לטורים נוספים של ניר גרוסמן, קראו גם:
הקיץ הישראלי הבוער והשסע החברתי: כמו ששר דיויד ברוזה, “זה הכל או כלום”
“נותרו לי רק שמות, גם ים מוחק שמות כתובים בחול”: כך נראית זילות החיים בישראל
זה השיר של סבא: הגולים המרשימים והמאבק על כל כדור של הנכד עברי
