פרשנות ודעה | “על ראש הגנב בוער הכובע”

מה באמת מסתתר מאחורי המזימה לבטל את עילת הסבירות כעילה המאפשרת לבג”ץ לפסול החלטות וחוקים בלתי סבירים באופן קיצוני ומה חייב בג”ץ לעשות למען המדינה והחברה | עו”ד קובי קמר, פרשנות ודעה
ארכיון, צילום מסך

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

הבחירות האחרונות אפשרו הקמת קואליציה שלכאורה תוצאתה היא “ממשלת ימין על מלא”, זו שכביכול אמורה להגשים “חזון ימני” (רבים מתוך אלה שמגדירים עצמם “ימנים” לא באמת יודעים להסביר למה הם מתכוונים בזה). הלכה למעשה נקבצו אלה והקימו “כנופיה” המורכבת מכמה גופים קטנים בעלי אינטרסים. כל אחד מאלה יודע היטב שלא יוכל לממש את האינטרסים הצרים שלו (חלקם ממש “אפלים” לשיטתי) וכך ממש “קשרו קשר” שעיקרו “אני אתן לך – בתנאי שאתה תיתן לי”. התוצאה היא שכל אחד מאלה “נותן” לאחר גם דברים שהוא ממש לא מזדהה איתם, אפילו מתנגד להם. הנזק שייגרם למדינה ולכלל החברה לא באמת מעניין אותו ובלבד שיקבל בחזרה את מה שלא יכול היה להשיג אלמלא “נתן”.

התיקון לחוק השפיטה נראה לכאורה כתיקון שמטרתו היא למנוע התערבות של בג”ץ בהחלטות/חוקים שניתנים ע”י ה”ריבון” בטענה שזה “רצון העם”. אם היה מדובר בהחלטות/חוקים הוגנים, או “מעצבי מדיניות”, וככל שאלה לא היו נגועים ב”חוסר סבירות קיצוני”, ממילא לא צריך את התיקון הזה. ממילא אף בג”ץ לא יתערב בכאלה.

צילום: אבי אוחיון, ויקיפדיה

אלא שמאחורי התיקון מסתתרות תוכניות ומזימות, שמרבית האזרחים לא באמת הבינו אותן ואת התוצאה הקשה כלפיהם ככל שאלה יתממשו. גם כלי התקשורת ופרשניהם עסקו בעיקר בשאלות “ברומו של עולם”, קרי האם בג”ץ מוסמך, או לא מוסמך ו”פלפולים משפטיים”, כאשר כל פרשן מתמקד בתיאוריות ובעקרונות. כמעט אף אחד מאלה לא התמקד בצד המעשי ולא שאל באופן ברור וממוקד כל אחד מנציגי הקואליציה: “מה בדיוק אתם רוצים לחוקק/להחליט בדרך שתמנע מבג”ץ מלפסול אותם?”.

עדיין לא קשה לזהות את כל הכוונה האמיתית המסתתרת מאחורי תיקון החוק. חלק מאותם בעלי עניין לתיקון החוק דווקא גילו “ישר מהמקפצה” מה הן התוכניות שלהם. גם ההסכמים הקואליציוניים, שבהם התחייב נתניהו לספק לכל אחד מאלה את מבוקשו מסגירים היטב את תוכניותיהם אלה שאת עיקריהן ציינתי לעיל. לכל אחד מגופים אלה יש “ארגז מלא” של תוכניות שונות ומשונות שהוא מתכוון להוציא לפועל באמצעות החלטות שרים ו/או חוקים. גופי הימין האמיתי (ציונות דתית בהנהגת סמוטריץ’) יבקשו להרחיב ולהעמיק את ההתנחלויות כדרך להגשים את חזון “ארץ ישראל השלמה”. אלה יודעים שבית המשפט העליון יפסול חקיקות ו/או החלטות כאלה משום פגיעתם הרעה בביטחון המדינה וביחסיה עם העולם הנאור;

מתוך העמוד הרשמי

עוצמה יהודית (בראשות בן גביר ו”מקהלתו”) תשאף להמאיס את החיים על ערבי, לא בהכרח מחבל, באשר הוא באמצעות “נוער הגבעות” שמתאנה להם; ש”ס ישאפו לקבל תקציבי עתק על חשבון משלם המסים העובד; כך גם יהדות התורה אשר תנצל את “רצון העם” כדי לפטור בחורי ישיבות מלהתגייס וגם תמנע מילדיהם לימודי ליבה שימנעו מהם לעבוד בעתיד ומתוך תקווה שגם הם ימשיכו לחמוס את הקופה הציבורית כשהם מתבטלים, אפילו לא מוכנים להתנדב. כל אחד מהם יודע, שכל בית משפט “סביר” אשר מחויב להגן על ערכים מקודשים במדינת חוק דמוקרטית, פשוט “יזרוק לפח” כל תוכנית כזאת ובמלים אלגנטיות יאמר שזה “בלתי סביר באופן קיצוני”.

צילום: יריב לוין, העמוד הרשמי

בצד אלה גם כאלה שלכאורה מונעים מתוך “אידיאולוגיה”/”עקרונות”. כך שר המשפטים לוין שלא מהסס לבטא תפיסת עולם נוראה, זו שאסור שתהיה במדינה דמוקרטית נאורה, בטח לא כמו ישראל שבה אין חוקה ואין “איזונים ובלמים” מסוג אחר שימנעו ממשלה מזדמנת לעשות כרצונה. מתוך זחיחות דעת ויוהרה, מיהר “לקפוץ בראש” ולפרסם בשחצנות את תוכניתו שמבחינתי היא לא פחות מ”שטנית”. לצידו התגייס שמחה רוטמן, אשר מונע מתפיסת עולם ימנית קיצונית, והוא עצמו אמור להיות “המוציא לפועל” של תוכניות הימין הקיצוני תחת “הנהגתו” של סמוטריץ’.

מעל אלה יש בעל אינטרס אישי, הלוא הוא ראש הממשלה נתניהו, שבתמורה להגשמתו מסכים להעניק לכל המיעוטים האלה כוח וכסף חסרי כל פרופורציה והכל “על חשבון הברון”. אין “ראש ממשלה שפוי” שהיה מוכן לסכן ממש את ביטחון המדינה ואת הכלכלה, לחרב ממש את החברה ואת מוסדות המדינה, אלמלא האינטרס שלו לנצל גם הוא את התיקון לחוק בעזרת “ידידים”. אלה לא “ידידים”, חלקם ממש מתעב אחד את השני. אלא שראש ממשלה זה שלפי הנטען בכתב האישום נגדו, גם הוא הרשה לעצמו “לחיות על חשבון הברון” (פאקר, מילצ’ן וגופי תקשורת שיעניקו לו לכאורה פרסום חיובי חינם אין כסף, כאשר הם מצפים ומקבלים תמורה), החליט לנקום במדינה וממש “לקח את המדינה והחברה כבנות ערובה”.
הוא יודע שאין “מדינה שפויה” שתסכים לבטל את כתב האישום נגדו. הוא עצמו מבין היטב שיורשע לפחות בעבירות הפרת אמונים (שתוצאותיהן לפי הפסיקה הן מאסר בפועל) והדרך היחידה שנותרה לו כדי להימנע מללבוש מדי אסיר (הפגיעה שבן גביר מנסה לפגוע בתנאי אסירים אולי תחול גם עליו …) היא “להרוג את השליח” ולמנות במקומו אחר, קרי לבטל את סמכות היועצת המשפטית לממשלה ולמנות תובע כללי ש”פתאום במקרה” יחליט לבטל את כתב האישום.

מעבר לאינטרסים אלה, עיון מוקפד בתיקון לחוק חושף עוד מזימות מתוכננות: כך שבג”ץ יהיה מנוע גם מליתן צו גבי כל” החלטה” ובפרוש נכתב “לרבות בענייני מינויים”. בכך מגלים אלה את כוונתם למנות “אנשי שלומם” לתפקידים בכירים ולשם כך “להיפטר” מבעלי תפקידים גם אם עשו מלאכתם בהצטיינות, כדוגמת מנכ”ל משרד הדואר שבית המשפט העליון כבר אותת שלא יתן ידו למעשה עוולה זה. כך גם עוד עניין חשוב, דהיינו שבג”ץ לא יוכל גם להתערב ב”החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות.” כאן הכוונה היא לאסור על בית המשפט העליון ליתן פסק דין המחייב כינוס הוועדה למינוי שופטים, כל עוד לוין ורוטמן ושאר חברי הקואליציה לא יצליחו “לארגן” וועדה שתמנה שופטים “אנשי שלומם” מתוך תקווה שאלה ממילא לא יתערבו בהחלטות השערורייתיות שהם מתכוונים להוציא תחת ידם.

צילומים: מתוך טוויטר, X, לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

את כל זה זיהו, לא רק תנועות המחאה, אלא גם נתניהו והמפלגות האחרות בעלות העניין. כל אחד מהם יודע שכל החלטה/חוק מסוג כזה ייפסלו באחת על ידי “בג”ץ שפוי” זה שמחויב בטובת המדינה וכלל החברה. כדי למנוע זאת מבג”ץ הקדימו ותיקנו את החוק ואף העניקו לו כותרת מסולפת ממש מעיקרה, קרי “חוק יסוד” ומכאן הקדימו לטעון שבית המשפט העליון אינו מוסמך לפסול חוקי יסוד. אלה מבקשים/מצפים מבג”ץ ש”יסרס עצמו” ויעקר מן השורש את סמכויותיו ואת חובותיו לפסוק על פי אמות מידה של יושר והגינות.

הם יודעים היטב שזה לא יקרה. הם מבינים/חוששים שבג”ץ “עלול” למצוא עצמו מחויב כלפי המדינה והחברה בישראל. הם מבינים שגם “בג”ץ שמרני” יזהה היטב שאין מדובר ב”חקיקה עקרונית” זו המבוססת כביכול על “רצון העם” ולא ייתן ידו לפגוע כך במדינת ישראל. על כן, כדי להשיג את מטרתם, ארגנו “הפגנות ימין” (מיעוט המשתתפים מדבר בעד עצמו) כאשר באמתלה של “נאומים”, הרשו להוציא מפיהם דברים שאין שר “שפוי” שהיה מעז לומר. כך סמוטריץ’, שלא היסס לומר לנשיאה חיות “אל תעזי”, וכך גלית דיסטאל אטבריאן, נושאת התואר “שרת ההסברה” (שרק עושה שירות רע לתדמיתה של המדינה) שכמו כל “עבריין מצוי” שגם היא לא היססה לומר לנשיאת העליון ש”יהיה לך עסק אתי”.

צילום: מארק ליימן, לע”מ

ואלה מדברים על “חציית קו אדום”. העובדה שהיועצת המשפטית לממשלה לא הורתה מייד לפתוח נגדם בחקירה בחשד לאיומים ואפילו ניסיון סחיטה באיומים, מקימה חשש שהם בכל זאת מצליחים לרפות ידי אוכפי החוק. הרי כך היה נעשה לכל “אזרח פשוט” אם היה מעז להתבטא כך כאשר משפט תלוי ועומד. חלק אחר, כדוגמת לא פחות מאשר יו”ר הכנסת, זה שגם שימש שר משפטים ובזכות בג”ץ כיבדו את זכויותיו כלהט”ב, גם מוסיף ומאיים שלא יצייתו לפסיקה ככל שתפסול את תיקון החוק. משמעות הדבר היא שהם מודיעים מראש שימשיכו “לחוקק ולהחליט” ובכך הם ממש מצהירים בריש גלי שיפרו ברגל גסה את חוק ביזיון בית המשפט.

אם כך באמת הם מתכוונים לעשות, תמהני מדוע הם בכלל מתייצבים לדיון. הרי הם יכלו לומר שממילא אין לבג”ץ סמכות וממילא כל פסיקה שתבטל את תיקון החוק היא בגדר “בטלה מעיקרה” ועל כן “חבל לבזבז את הזמן” (ועל הכסף שהמדינה שילמה לעו”ד בומבך כדי שייצג את הממשלה). עצם התייצבותם לדיון מוכיחה שהם עצמם יודעים שהרוב השפוי בקואליציה (שחלקם כבר הכריז שיציית לפסיקת בג”ץ) לא ייתן ידו לרמיסת פסיקות בתי משפט וכי הם יחריבו בעצמם כל סיכוי שייבחרו בעתיד. אין לי ספק שגם בתוך הבוחרים שלהם יש מספיק אזרחים ישרים והגונים שיקבלו בהכנעה כל פסיקה של כל בית משפט, אחרת אין תקומה למדינה.

בהכירי היטב את שופטי ישראל, אין לי כל ספק שאף אחד מהם לא ייכנע לאף אחד מ”פרחחים” אלה שמבזים את עצמם ואת בוחריהם, בוודאי לא ייכנע לאיומים מפיהם. הלוא תוצאתה של כניעה לאלה תהיה שלמעשה לא יהיה בית משפט בישראל ומכאן “איש הישר בעיניו יעשה”. אם שרים וחברי כנסת ירשו לעצמם להיות פטורים מלקיים פסיקות בתי משפט, כך גם יעשה כל אחד אחר שפסיקה של בית משפט “לא מוצאת חן בעיניו”, ויכריז גם הוא “אני פטור”. בכלל אלה גם עבריינים שיישפטו ויגידו “אני מצפצף” על פסק הדין; כך כל מי שיחויב בפסיקות בדין האזרחי ועוד כהנה וכהנה. אלה יטענו ל”אכיפה בררנית”, קרי “אם המדינה לא אוכפת את הדין על נציגי הממשלה והכנסת – אין להפלות אותי לרעה ולחייב אותי לקיים פסיקת בית משפט”. זו תהיה האנרכיה – לא פסק הדין הנכון שבג”ץ מחויב  להוציא תחת ידו.

בית המשפט העליון. צילום: מתוך ויקיפדיה

זוהי ה- שעה שבה ייבחן כל אחד ואחד משופטי בג”ץ. אסור שפסיקת בג”ץ תהיה מונעת מ”תפיסת עולם עקרונית” של איש מהם, אלא חייבת להיות בהתאם לכללי ההגינות והיושר, הכל כפי שכבר הוכח מאת שופטים שסומנו כ”שמרנים”, ואשר גורמים בתוך הקואליציה שואפים למלא את בית המשפט העליון דווקא בהם. הדרך לחשוף את המזימה חייבת לעבור דרך השאלה הנוקבת שצריכה להיות מופנית אל נציגי הקואליציה, קרי מה בדיוק אתם מתכוונים להחליט/לחוקק ואם זה בגדר כשר – למה בית משפט צריכים את תיקון החוק?”. אז “תיחשף ערוותם” ומזימתם האמיתית. התוצאה אז חייבת להיות פסק הדין אחיד, דהיינו “15:0” לטובת העותרים. אז לא יהיה אזרח שלא יבין לאן פניה באמת של ממשלה זו שמטעה את הציבור באמתלות שווא אודות “רצון העם”.

פסק דין כזה ישים קץ לכל הגחמות האלה ויחייב את הממשלה להתפנות סוף סוף כדי לעשות את מה שהיא חייבת ולהעניק לאזרחים את מה שהם באמת זקוקים לו מאת ממשלה, קרי ביטחון המדינה והביטחון האישי של האזרחים בתוספת הקצאות כספים לטובת שירותים חברתיים חיוניים בדמות בריאות, חינוך, רווחה, כלכלה, תשתיות וכיוצא באלה שממשלה זו “שכחה” שהם הדברים החשובים ביותר לאזרח. אולי אז יבינו “חסידי נתניהו” שהוא משתמש בהם כב”סמרטוטים” לשם הגשמת האינטרסים האישיים שלו תוך שהוא פוגע (גם) בהם פגיעות קשות.

***

עו”ד קובי קמר

**הכותב, עו”ד קובי קמר, הוא מומחה למשפט פלילי


**************************

קראו גם: 

בג”ץ נתן – בג”ץ חייב לקחת: לפסול את ביטול הסבירות ואת חוק הנבצרות

עידן של פירוק וריחוק: הקרע בין חרדים לחילונים יורגש היטב בבחירות המוניציפליות 2023

בית המשפט העליון מבהיר פעם נוספת: בהיעדר חקיקה ברורה יכנסו השופטים בנעלי המחוקק

 

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים