התקופה הקשה של בית״ר ותחילת העונה הטראומטית (אין ציפרלקס בסופרפארם, אוהדי בית״ר לקחו הכל?) הבליטה את הסמל החדש של המועדון, אופיר קריאף.
קריאף הוא כל מה שהאוהדים אוהבים. שחקן נשמה שחי את היציעים, נותן את כולו למען המועדון, משקיע אינסוף אנרגיה למען החולצה והסמל, שאליו הוא מחובר מאז שגדל בבית וגן בקבוצה של איתן מזרחי שגידל אותו על הערכים האמיתיים של הקבוצה.
גם היכולת שלו השתפרה לאין שיעור כי כשאתה מקצוען ומשקיע באימונים והראש שלך כולו בקבוצה, אתה מגיע לתוצאות.
קריאף הוא גם דמות לחיקוי. לא איזה תל אביבי מתלהב אלא ירושלמי משלנו שגר פה ומעביר כאן את זמנו. איש משפחה שילדיו ואשתו הם כל עולמו.
מאוד אהבתי לראות את ההכרזה שלו שלא יעזוב את בית״ר גם אם תרד לליגה א׳, כשלא היה ברור באיזו ליגה הקבוצה תשחק לנוכח הבעיות התקציביות וגם ליגה א׳ היתה אפשרות. קריאף היה היחיד שהתייצב מול המצלמות והצהיר שילך לקראת המועדון בשעתו הקשה, יוותר על חלק גדול משכרו ואם יהיה צורך יעזור לו להשתקם גם בליגה נמוכה.
קריאף הוא מהווה מודל לחיקוי לצעירים שרואים בו בצדק מנהיג. האוהדים מטורפים עליו ואבוקסיס שחי את הקבוצה רואה בו מאמן על המגרש. את מיטב שנותיו הוא נתן לקבוצה למרות שהיו לו הצעות מפתות ולמרות שהקריירה של השחקנים מוגבלת בזמן, הוא הלך אחרי האהבה.
הניסיון האדיר שלו הוא אוצר בלתי נדלה ולאן ששחקנים אחרים חושבים שהם הולכים, הוא כבר חזר משם. כילד הוא חלם לעלות לבוגרים ולשחק בקבוצה שאותה אהד והוא הגשים את חלומו, ולמרות שפספס סטיפות של דולרים, הוא עושה את זה באהבה למען הקבוצה.
בעייני קריאף עדיף בהרבה על זרים ושחקני רכש שאולי תורמים יותר מבחינה מקצועית, אבל ברגע הראשון נעלמים לכל מיני פינות על הגלובוס כמו שקרה זה עתה עם אספריה, ניקולאסקו וכמעט גם עם ירדן שועה שעשה בשכל שנשאר בבית״ר וכדאי לו להישיר מבט לעבר קריאף ולהעתיק.
לקריאף גם חלק חשוב בקליטת הזרים של בית״ר, הוא לקח על עצמו כמשימה אישית לדאוג להם כדי שירגישו חלק מהמשפחה ובין היתר הוא מארח אותם לארוחות שישי ודואג להם לכל מחסורם וזה גם כן מסביר את הקליטה המצוינת שלהם.
******
קראו גם:
“הבית שלנו היה בית”רי”: הנוסטלגיה של ציון אוחנה
העיתונאי שלמה חסיד בטור פרידה מחברו רונן שוויג ז”ל
הצמידו היסטוריה אחת להיסטוריה אחרת: איך הפועל שנת 73 קשורה להפועל הזאת
