בדרך לעשות היסטוריה? לנבחרת ישראל יש את הכלים ואת ההשראה

‘דור דור ודורשיו’, אמרו במקורותינו, ואני אוסיף ‘דור דור ונבחרותיו’, ואתם ודאי מבינים למה התכוון המשורר.

חלקכם אולי עדיין לא התאושש מהניצחון שהושג אמש, שלישי, בבלומפילד 0:1 על נבחרת בלארוס, ניצחון של כושר גופני ויכולת נהדרת במאני של המאני טיים, בדקה ה-93, משער של גבי קניקובסקי, שהגיע אחרי בליץ של מחצית שלמה על שער הבלארוסים, וכהמשך ישיר ליכולת הקבוצתית הנפלאה בתיקו שהושג בבוקרשט מול נבחרת רומניה, מה שאומר, שהמאבק על מקום ביורו 2024, חי, נושם ובעיקר בועט.

כולנו היללנו ובצדק, את הדור האגדי של אייל ברקוביץ, חיים רביבו, אבי נמני, יוסי אבוקסיס, שמעון גרשון ומופלאים אחרים, אבל, בשורה התחתונה, ישראל מעולם לא השיגה את הכרטיס הנכסף ליורו. כעת, בשילוב של דור צעיר ואיכותי, ביחד עם הרחבת הטורניר הנוכחי של הבוגרת ל-24 נבחרות (מאז 2016), יחד עם הגרלה שבסך הכול מאירת פנים, אנחנו, כלומר הנבחרת הבוגרת של ישראל, עשויה להוביל אותנו להישג היסטורי ראשון ביורו ואני מוצא קשר ישיר בין הצלחות הנוער והצעירה שזכו הקיץ להישגים אדירים במונדיאליטו וביורו, ליכולת של הבוגרת, וכולם יחד מוכיחים לכולנו, שיש תקווה.

אם נערים ובחורים צעירים יודעים להתלכד למשך 90 דקות ולעיתים גם למעלה מכך, לטובת מטרה נעלה משותפת, נשמעים להוראות הטקטיות, יורדים לספסל בחילופים, עם צער אישי מסוים, אך יודעים לכבוש אותו, ואם שום דבר שאינו קשור במשחק לא מסיח ומסיט את דעתם, גם לא לשנייה, זה לא רק סימן שהם צעירים, זה סימן שגדל כאן דור משובח שעוד נרווה ממנו נחת ונגיע רחוק.

הבוקר טלפן אליי דני, בן משפחה אהוב, ודיברנו על המשחק אתמול. בין לבין מצאנו מכנה משותף, בין אוסקר גלוך, מנור סלומון, גבי קניקובסקי, ליונל מסי, מראדונה וטיפה גבוה מהם ניימאר, כולם (להוציא מראדונה ז”ל שהיה), הינם נמוכי קומה. אז עזבו כמה אולי לא נוח ל’גדול’ כנמוך קומה, בספורט זה לעיתים יתרון גדול מאוד, שמקנה זריזות ויציבות גדולה לאותו שחקן.

ומילה טובה למאמן הנבחרת, אלון חזן. הניצחון הזה בהחלט שלו. השינוי שחל במחצית השנייה, אחרי שהכניס את רמזי ספורי, מוחמד אבו פאני ותאי בריבו, הסתמנו מיד כהברקה גדולה של המאמן. חייב לציין לא רק את החילופים והצד המקצועי שלו, אלא גם את השקט שהוא משרה על שחקניו, גם ברגעים שהשעון מתקתק, הדקות נוקפות, הלחץ עולה ואין מושיע בשער, אבל עוד יותר מכך, גם כשכובשים שער “רק” דקה וחצי לסיום ואז החזן שלנו עולץ ושמח כמובן, אבל כהרגלו לא יוצא מגדרו.

ולסיום דיפלקשן. איך אתם עם זה? אני נוטה להתעלם. נשאר עם קניקובסקי נטו. מגיע לו.

******
קראו גם:

הצמידו היסטוריה אחת להיסטוריה אחרת: איך הפועל שנת 73 קשורה להפועל הזאת?

מנהיג ושמו אופיר קריאף: נותן הכל על הדשא, ועוד יותר מזה מחוץ למגרש

פרץ הלך, מי נשאר?