פעם היתה לי דעה מאוד נחרצת לגבי בנימין נתניהו. לא ברור לי עד היום הזה בעצם, אם דעותיו ומעשיו כראש ממשלה, הן אלה שקסמו לי, או שבאופיי אני ממשיך כמו תמיד להגן על המותקף ופחות על התוקף. אוהד הפועל קלאסי.
בכל מקרה, ההערכה שלי לנתניהו היתה כה עזה, שפשוט הגנתי עליו מעל כל פוסט רענן, יצאתי נגד אנשים שהיו חבריי, והאמנתי לעצמי בכל ויכוח שאני לגמרי צודק.
כך או אחרת, דאגתי תמיד לציין שמעולם, להוציא את שנת המהפך ב-77, (בפעם הראשונה שלי כבוחר), לא הצבעתי לליכוד. ההערכה היתה נטו לאיש נתניהו. מבחינתי הצבעה לליכוד של השנים האחרונות, פירושה הצבעה למי שמרכז הליכוד חפץ ביקרם, כש’פיגורות’ כמו רמי בן יהודה ואיציק זרקא, פעילי השטח, הם למעשה ה’מוציאים והמביאים’ של המפלגה, כמעט הייתי אומר בזהירות, שעל פיהם יישק דבר בתנועה, כמה עצוב.
ואם בן יהודה וזרקא הם אלה העומדים בראש המרכז, אז אותם אלה שנבחרו לעמוד ממש בפרונט של המפלגה, שרים כמו דודי אמסלם, מירי רגב, גילה גמליאל ואחרים, אינם מייצגים את דעותיי כלל ועיקר בלשון עדינה.
אבל מאז זרמו מים רבים בירדן, והתחלתי להבין שנתניהו הצליח להפיל גם אותי בקסמיו. האיש התבגר, כבר אינו ‘הקוסם’ מפעם, או לפחות כך היה נראה בעיניי כשר אוצר בזמנו, וגם כראש הממשלה. היום הוא מעורר בי בעיקר חמלה.
עזבו את השקרים, את הדעות המשתנות חדשות לבקרים, את חוסר המנהיגות, הוויתורים על עקרונות, נתניהו, כמו שחקן כדורגל בן 39, (מעל ומעבר לשיא), חייב לפרוש, עם עסקת טיעון או בלעדיה, אבל זהו. זה חייב להסתיים.
גם אם נתניהו צח כשלג, המדינה תקועה, היא אינה מתקדמת לשום צד, למרות שהימין טוען שנתניהו פונה שמאלה ובשמאל סתם מכנים אותו ראש ממשלה חלש.
נמאס לי לקרוא על שרה, על מה לבשה והיכן הסתפרה ועד כמה היא כן או לא, משפיעה על בעלה, על יאיר ששוב נתבע ו/או שילם בגין לשון הרע כזאת או אחרת, די! יש לנו מדינה לנהל, ושאלות קיומיות ממש מתבשלות ממש עכשיו על הגריל.
נתניהו יצא הבוקר לביקור מדיני בארה”ב, ייפגש עם היזם והמשקיע המיליארדר אילון מאסק וינאם באו”ם, ההפגנות והמפגינים והמיזמים כנגדו, ילוו אותו בכל פינה גם שם, מעבר לים.
אני פחות אוהב את הוצאת הכביסה המלוכלכת הזאת החוצה. ממילא בעולם כולו, כולל אויבינו המרים, רואים ושומעים את הקולות מהארץ, האם מחאה בחו”ל מול פניו זה מה שישבור את משפחת נתניהו והוא ישוב ארצה מביקורו בארה”ב, יירד מכבש המטוס ויאמר, ‘איני יכול עוד’? לדעתי לא. צריך לקרות משהו גדול בהרבה כדי שהתואר ‘ראש הממשלה’ יעבור למישהו אחר.
******
קראו עוד טורים של ניר גרוסמן:
– בין שקמה ברסלר לאיציק זרקא: זילות השואה
