ח’ בתשרי התשפ”ד
23.9.2023
כניסת השבת בירושלים: 18:01
יציאת השבת בירושלים: 19:21
פרשת השבוע – פרשת “האזינו”
“הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי:” (דברים פרק לב פסוק א). כך מתחילה הפרשה שהיא למעשה הסוף של הסוף. המקצה האחרון של משה הפונה לעם ישראל, כמעט בתחנונים.
וכדי להשתלט על רעשי היקום, ולמגנט את לב כל אחד ואחד מבני ישראל, קורא משה לשמיים וכל גרמיהם להשתתק, לחדול את פעילותם השגרתית, היום-יומית ולהצטרף למעמד. להיות עדים לו.
משה עומד לומר דברים אחרונים; קשים, מורכבים, לא פשוטים. לכן תידרש מלוא ההקשבה, ההבנה וההפנמה של העם.
זוהי שירת “האזינו” – שירה עתיקה מאוד, שאותותיה ניכרים על דברי הכתובים המאוחרים.
בספר תהילים שנכתב שנים הרבה לאחר שירה זו, אומר דוד המלך:
“א לַמְנַצֵּחַ אֶל-הַנְּחִילוֹת, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהוָה; בִּינָה הֲגִיגִי.
ג הַקְשִׁיבָה, לְקוֹל שַׁוְעִי–מַלְכִּי וֵאלֹהָי: כִּי-אֵלֶיךָ, אֶתְפַּלָּל.
ד יְהוָה–בֹּקֶר, תִּשְׁמַע קוֹלִי; בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ, וַאֲצַפֶּה” (תהילים ה’ א-ד).
דוד מבקש מאלוהים; להאזין, להבין, להקשיב, לשמוע, כי הוא (דוד) מצפה…
גם משה מצפה מעם ישראל לעבור את חווית ההקשבה, מזוקקת ככל האפשר, אמיתית ואחרונה. בדינמיקה ההיסטורית שלו ושל עם ישראל, כי תוצאותיה של חוויה זו עלולות/עשויות להיות גורליות לכלל העם – כעם ולכל פרט ופרט.
כשהוא בן 120 שנה, צלול לחלוטין, קורא משה לעם ישראל להיות נוכח בחייו, לשלוט בגורלו, מתוך בחירה וניסיון אישי, המערב את רוב החושים. רק לאחר מכן תבוא ההבנה ויופנם הרעיון. תתגבש התודעה ותצעיד את האדם לעבר גורלו.
לא מקרה הוא שהפרשה נקראת בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים, עשרת ימי התשובה וחשבון הנפש.
ובחשבון נפש זה, קורא משה לכל אחד ואחת מאיתנו, להתבונן במעשינו ולחשוב על מידותינו ועל התנהגותנו.
משה קורא לכל בן אנוש להבין את מהותו של העושר ולהיות מודע לסכנות הצפונות בו.
משה קורא ללמוד מניסיון העבר, לזכור את ההיסטוריה, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים.
משה מדבר על כפיות טובה, על מידה כנגד מידה, רוצה לומר: על העונש להיות פרופורציונלי לעבירה.
אתעכב על הפסוק:
“וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ” (לב, טו).
ישורון – כינוי מקראי-פיוטי לעם ישראל. תיאור נלוז של אדם שקיבל מכל טוב, נהנה והתענג, ואז בעט במי שנתן והעניק לו, במי שבזכותו הגיע לפסגות ושיאים.
זוהי, כמובן, ביקורת נוקבת על כפויי הטובה, על הלקחנים, שאינם יודעים להודות, להעריך, להכיר בטוב, לתת מעצמם ולהבין כי הטוב הוא בחסד ולא בזכות. וגם אם היה בזכות, החסד תמיד השתרבב והיה לאבן יסוד.
הפניית העורף לנותן – היא הצורמת ביותר במאגר הערכים וממשילה את מפנה העורף לבהמה הבועטת במי שמאכיל אותה.
שירת האזינו היא שירה גאונית, תעודת זהות לעם ישראל בכל הזמנים. שירת הטפה והסקת מסקנות.
הרב קוק אומר: “כשרוצים באמת לשוב, אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות, כמו מחמת בלבול דעת, או מחמת חלישות כוח או מחמת אי יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אע”פ שהעיכוב הוא גדול מאוד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן את כל פגמיו באופן היותר טוב והיותר שלם, מכל מקום כיוון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ, אף על פי שאין בכוחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את ההארה הזאת של תשובה בתור תוכן המטהר והמקדש”. (אורות התשובה, פרק יז’).
בשירו “שיר פרידה” נוגע שלמה ארצי בעצב שבפרידה ובמידות כמו אדיבות, תודה והכרת הטוב.
קראו והאזינו.
שיר פרידה/ שלמה ארצי
זה שיר פרידה
אז בואי רק אמרי שלום
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום
סופו להתגשם…
אני אומר תודה
ואחר כך נושק
כמו חופים של ים עוזב
אני עובר עכשיו ממך
בין דמעות ובין כאב
אני הולך אני…
*******
קראו גם:
פרשת השבוע – “ניצבים”: פרשנות וזווית
פרשת השבוע – “כי תבוא” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע – “כי תצא” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע: “שופטים” – פרשנות וזווית
פרשת השבוע: “ראה” – פרשנות וזווית