יותר ויותר אנשים משתמשים במסחר מקוון וחותמים על חוזים מול החברות כאשר האחרונות “מסתירות” תניית דין זר, לפיה במקרה של מחלוקת, זו תתברר בחו”ל לפי דין זר.
כך קרה גם לעו”ד חיים הירשפלד אשר שכר רכב באמצעות חברת Traveljigsaw Limited, המפעילה אתר אינטרנט בינלאומי Rentalcars.Com באמצעותו ניתן לשכור רכבים במדינות רבות בעולם.
המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית משפט מחוז מרכז בבקשה לתביעה ייצוגית נגד החברה, שם טענה החברה כי בהסכם השימוש עליו חתם עו”ד הירשפלד מצוין כי כל סכסוך יוכרע לפי הדין האנגלי מה גם שלא ניתן לנהל את ההליך בישראל משום שהחברה אינה חברה ישראלית ופעילותה מתנהלת מחוץ לישראל ולפיכך לבתי המשפט בארץ אין סמכות לדון בבקשה.
בית המשפט המחוזי מרכז דחה את טענות החברה וקבע כי הבקשה תתברר בישראל לפי הדין הישראלי. בעקבות כך הגיעה המחלוקת לפתחו של בית המשפט העליון – שם נדחו טענות החברה פעם נוספת.
ברירת המחדל של בתי המשפט היא לכבד את אוטונומיית הרצון של הצדדים ולתת תוקף להסכמתם בכל הקשור לדין ולמקום בירור המחלוקות ביניהם.
לדברי שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון: “בעידן הצריכה המקוונת של ימינו, המאופיין בחדשנות ובנגישות למוצרים ולשירותים מגוונים, בשיתופי פעולה בין לאומיים, ובפעילות מסחרית מקוונת חוצה גבולות – תניית ברירת דין שהיא תניה חוזית המעגנת את בחירתם של הצדדים להיות כפופים לסמכותו של דין מהותי מסוים, ולהחילו על כל סכסוך שיתעורר במסגרת הסם ההתקשרות שביניהם – היא חזון נפרץ שמהווה חלק בלתי נפרד מאורחות המסחר האלקטרוני בשוק החופשי”.
לשיטתה של השופטת ברון, ברירת הדין אמורה להגביר את הוודאות המשפטית ביחס לדין המהותי שיחול על מחלוקות ולפיכך ברירת המחדל היא לכבד את רצון הצדדים. יחד עם זאת, ההחלטה איזה דין יחול על החוזה בין הצדדים – “משליכה על מערך החובות והזכויות המשפטיות של הצדדים להסכם, ובהינתן שדינים שונים עשויים להביל לתוצאות שונות – הסכמת הצדדים להכריע בסכסוך על פי דין זר ספציפי עשויה במידה רבה לחרוץ את גורלה של התובענה לשבט או לחסד”.
באופן כללי, כאשר דנים בישראל לפי דין זר העלויות הן גבוהות יותר באופן משמעותי.
החברה “החביאה” את התניה לפיה מחלוקות עם הלקוחות יידונו לפי הדין האנגלי תחת כותרת ‘משוב הלקוחות’ מבלי להבליטה או להדגישה כך שתצוד את עינו של הלקוח: “דרך אזכור התניה מטה את הכף באופן מובהק אל עבר המסקנה שבנסיבות המקרה לא הייתה הסכמה מודעת לתניית ברירת הדין הזר”, כותבת השופטת ומוסיפה: “האופן האגבי שבו בחרה המבקשת ליידע את הלקוחות בדבר הדין החל לשיטתה על הסכם ההתקשרות – תוך הצנעת המידע תחת כותרת סתמית ולא מתאימה ותוך שרבובה של התנייה בתוך אוסף של הוראות ומידעים שאין ולא כלום ביניהם ובין תניית ברירת הדין. זאת בשים לב למשקל הרב המושם על פערי המידע המובנים במסחר מקוון והצורך להגן על צדדים חלשים לחוזה אחיד צרכני”.
לפיכך קבעה השופטת כי מקום בירור הבקשה לתובענה ייצוגית הוא בישראל. באשר לדין שיחול, כאשר מדובר בהתקשרות בין תושב ישראל ובין תאגיד זר, בית המשפט צריך לבחון את שיטת המשפט אשר מקיימת את “הזיקה הקרובה וההדוקה ביותר להסכם ההתקשרות, שבהסתמך עליה נכרתה העסקה”, ולשם כך עליו לחפש סממנים חיצוניים אובייקטיבים – מבחן הזיקות.
במקרה זה הרי שהחברה מפעילה אתר בעברית המיועד לקהל הלקוחות הישראלים. באתר זה מוצעים שירותיה להזמנת רכבים מחוץ למדינה בשפה העברית, ובתוך כך מוצגים בעברית מסמכי ההתקשרות בעסקה. כמו כן, המבקשת מפעילה שירות לקוחות שנותן מענה בשפה העברית; ובאתר שלה מתאפשר ביצוע של הליך ההזמנה בשפה העברית, תוך הצגת המחיר במטבע ישראלי, ותוך קבלת אמצעי תשלום ישראליים. לכן, קבעה השופטת כי הבקשה תידון לפי הדין הישראלי. בכך למעשה, דחתה השופטת את ערעור החברה והרחיבה את מטריית ההגנה של צרכני האינטרנט.
החלטה זו מצטרפת להחלטה של בית המשפט העליון בשנה שעברה אשר אימץ את עמדת היועמ”ש וקבע כי תניית ברירת הדין הזר שנמצאת בתנאי ההתקשרות בחוזה של פייסבוק, היא תנייה מקפחת אשר מתבטלת ביחס לצרכנים ולעסקים קטנים.
**
הכותבת, שני מזרחי, היא בעלים של משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, עו”ד בהשכלה
*************
למדורים נוספים של שני מזרחי:
“פוגע במראית העין”: בית המשפט העליון פסל מומחה בעקבות כתיבתו באתר מקצועי
תקדימים משפטיים: האם הפרופיל הפיקטיבי שפתחתם ברשת החברתית חושף אתכם?
בית המשפט העליון מבהיר פעם נוספת: בהיעדר חקיקה ברורה יכנסו השופטים בנעלי המחוקק
זה יגרום לכם לשקול מילים: קבוצות הוואטסאפ שחשופות לתביעות לשון הרע
