פשעי אונס ואלימות בקבוצות: אין פטור מאחריות פלילית כי “כולם היו שם”

המסר שיצא השבוע מבית המשפט המחוזי מגנה את תרבות החבורות השליליות: “מעשה שעשה פרט כחלק מקבוצה, הוא אחראי לו באופן מלא”, כותב הרכב השופטים שדן בפרשת האונס באילת: “לכל אחד ואחד מהנאשמים, בכל מקום ובכל סיטואציה האחריות המלאה על מעשיו הוא”
צילום: shutterstock

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

הכרעת דינם של שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע היא אמיצה במובן החברתי, הכרעת הדין אשר לא נחשפה במלואה, מהווה תקדים חברתי ובשאיפה תגרום לעצירה של תרבות החבורות השליליות. הרכב השופטים, יעל רז לוי, גילת שלו ואהרון משניות, משתמשים בסמכותם לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי ומרשיעים את אחד הנאשמים בעבירת סיוע למרות שלא הואשם בכך.

עובדות מקרה האונס במלון הים האדום באילת לפני כ-3 שנים הדהדו בכל כלי התקשורת וברחבי הרשתות החברתיות. נראה היה כי תרבות החבורות הגיעה לשיאה באותו אירוע כאשר חבורה של לא פחות מ-11 בחורים ונערים ביצעו מעשי אינוס מרובים בקטינה.

11 בחורים ונערים שלא הכירו טרם האירוע ושלוש קבוצות נפרדות חברו לחבורה אחת גדולה בביצוע המעשים. “רבות נאמר ונכתב על הקבוצה ועל הכוח החיובי שיכול להיות בקבוצה. לקבוצה יש כוח גדול, כוח לשנות לטובה, יחד בערבות הדדית”, כותבים השופטים ומוסיפים: “לעיתים היחיד אינו יכול להוביל לשינוי הפעולה, ורק בקבוצה ניתן לעשות כן. ומנגד, כפי שקרה בענייננו, הכוח של הקבוצה והחיבור בין שתי הקבוצות שהכירו קודם לכן, יצר כוח רב, משחית והרסני, שתוצאותיו הקשות ניכרו בפנינו”.

לדברי השופטים בהכרעת הדין, אותו כוח משחית, “נבנה והתעצם מתוך הלחץ הקבוצתי השלילי, והרצון של כל אחד מהנוכחים במקום להראות שהוא לא שונה, שהוא חלק מהקבוצה וגם הוא “גבר”” .

השופטים מעידים כי התחבטו רבות בשאלה, שעדיין נותרה ללא תשובה אחת ברורה ולפיכך הם מוצאים חשיבות באמירת דברים מפורשים וברורים, בתקווה שאולי אלו יילמדו ויצרבו בתודעה:
“רוצים אנו להעביר מסר ברור – מעשה שעשה פרט כחלק מקבוצה, הוא אחראי לו באופן מלא, ולא תהיה לו תרופה בכך שיסתתר מאחורי הקבוצה, או ינסה לחסות מאחורי חבריו”. השופטים מדגישים כי לכל אחד ואחד מהנאשמים, בכל מקום ובכל סיטואציה, האחריות המלאה על מעשיו שלו. לשיטתם, עצם העובדה שהמעשה שעולה כדי עבירה פלילית, נעשה בתוך קבוצה – יכול רק להחמיר את נסיבות ביצועו: “ואין פטור מאחריות פלילית כי ‘כולם היו שם’ או ‘כולם עשו את זה'”.

אכן, אלו הן הוראות הדין במקרה של ביצוע עבירות מין בצוותא, יחד עם זאת הרכב השופטים כאמור, מרחיב את היריעה והולך צעד אחד קדימה בהרשיעו בסיוע גם את מי שכלל לא הואשם בכך על ידי הפרקליטות. זאת ועוד, הרכב השופטים מרמז על כך שיש להרחיב את הוראות הדין ואת הפסיקה לא רק בעבירות של אלימות מינית אלא של כל עבירה המבוצעת בצוותא: “מה שקרה באותו מסדרון בקומה השניה במלון הים האדום באילת, זו התפרקות מוחלטת מכל הגבולות”, כתבו השופטים והוסיפו: “עצוב לחשוב כשרואים את התמונה בכללותה, שאם רק אחד מהנאשמים היה אותו צדיק בסדום, ניתן היה למנוע את המעשים או לפחות לקטוע אותם באיבם”, לדבריהם במקום למנוע ולקטוע את המעשים, הנאשמים בחרו להצטופף מחוץ לחדר, להציץ או להיכנס לתוכו, כשהם צוחקים זה עם זה, נותנים כיפים ועוד.

בתרבות החבורות השליליות של ימינו, והמחסור ב’צדיקים בסדום’, נותר לקוות כי הכרעת הדין תהדהד בכל בית ובכל מוסד חינוכי ותוקיע את ‘תרבות החבורות השליליות’ וכי בתי המשפט ירחיבו את היריעה לעבירות נוספות אשר התבצעו בחבורות תוך אמירות של ‘כולם היו שם’ או ‘כולם השתתפו’!

**

בתמונה: שני מזרחי

הכותבת, שני מזרחי, היא בעלים של משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, עו”ד בהשכלה

*************
למדורים נוספים של שני מזרחי:

מבחן הברווז הישראלי: האתר שבו ביצעתם רכישה הוא בעברית – התביעה תתנהל בישראל

“פוגע במראית העין”: בית המשפט העליון פסל מומחה בעקבות כתיבתו באתר מקצועי

תקדימים משפטיים: האם הפרופיל הפיקטיבי שפתחתם ברשת החברתית חושף אתכם?

בית המשפט העליון מבהיר פעם נוספת: בהיעדר חקיקה ברורה יכנסו השופטים בנעלי המחוקק

זה יגרום לכם לשקול מילים: קבוצות הוואטסאפ שחשופות לתביעות לשון הרע

 

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים