יישום ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים ממומש בימים אלו: החל מערב יום כיפור נמצאים תלמידי ישראל בחופשה ארוכה שתסתיים רק בתום החגים, צאת שמחת תורה. ילדים – תלמידים שרק לפני שבועות ספורים סיימו את חופשת הקיץ הארוכה שלהם – שוב מוצאים את עצמם בבית. הם חסרי מעש, ההורים שלהם אבודים עוד יותר.
מה זה הדבר הזה? מי סידר לכולם סוכות מייגע שכזה?
ובכן הדבר הזה הוא מה שעסקנים מכנים כנראה “הישג”. למורים ולמורות יש חופשה מסודרת, הימים של האיסרו חג קוזזו, איזה יופי. למישהו מלבד לעסקונה זה נשמע הגיוני? הסיוט הזה של התלמידים והוריהם חייב להיפסק.
מערך החינוך בישראל רקוב: מורים ומורות אינם בהכרח מתוגמלים לפי יכולתם, לעתים מדובר בתגמול יתר במצב של חוסר התאמה להוראה, ולעתים תגמול חסר למורים טובים. איך בדיוק העסקנות פותרת את זה?
העסקנות איננה פותרת דבר. היא טובה, ובכן, לעסקנים. לא לילדים, לא להורים, לא לחינוך בישראל.
אנשי הוראה בישראל צריכים להרוויח הרבה ולעבוד הרבה. זוהי המשוואה הראויה היחידה: יש לתגמל מורים בשכר גבוה אך להצמיד את ימי החופשה שלהם לאלו של המשק. חד וחלק.
כנ”ל לגבי שעות העבודה שלהם – יש להצמידן לשעות העבודה של המשק. והשכר, שיצמח בהתאם.
יש להקים בישראל מערך חינוך חדש שייצא מכל אזורי הנוחות המוכרים לעסקנים, מכל ההרגלים הישנים ומכל התפיסות הקדמוניות שאינן מתאימות יותר לעידן הנוכחי. כיום, אבות ואימהות עובדים ועובדות, מנהלים ומנהלות קריירות, מה זה בכלל כל החופשות האלו? מדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה הקודמת?
על ארגוני ההורים לחבור יחדיו ולהקים את מערך החינוך החדש בישראל. מערך עצמאי. מנותק מארגוני המורים הנוכחיים. אם צריך, אז גם מנותק חד צדדית ממשרד החינוך.
יש לדאוג למערכת עצמאית שתתאים לצרכים. יש להקים מערך שאליו הורים יוכלו לשלוח ילדיהם לפי אורח החיים המודרני.
מי יממן? באילו מבנים?
מוקדם מדי לשאלות פרקטיות שבכל מקרה תימצא עליהן תשובה בדמות מימון של ההורים, שגם כך משלמים, וכמו כן מציאת מבנים שבשירות מוסדות חופשיים תומכי חינוך המקיימים פעילויות בכל עיר ועיר.
יש לשנס מותניים ולהגיד די לעסקונה, די למערכת החינוך המיושנת והרקובה: הגע הזמן להקים בישראל מערך חינוך חדש, עצמאי וזקוף קומה.
