הלב בוכה על ליאור אסולין ז”ל, פשוט בלתי נתפס לכתוב עליו בלשון עבר.
החלוץ הנפלא, הטופ סקורר, אימת ההגנות, ליאור שלנו, ששיחק בהצטיינות בבית״ר, נרצח בידי מחבלים בני עוולה במסיבת טבע ביום הארור, 7 באוקטובר. השם יקום דמו.
ליאור, בן 43 במותו, היה חלוץ מדהים. היה לו חוש אדיר לשערים, והוא היה בלתי ניתן לעצירה, והוא סיפק מספרים מטורפים. היה לו כל מה שחלוץ 9 היה צריך, וההתמחות שלו היתה בליצור את המגע המיוחל בין הכדור לרשת.
הוא שיחק בבית״ר בין השנים 2004 עד 2006, תחת הבעלים ארקדי גיידמק, שאהב אותו מאוד והפך אותו לבן טיפוחיו, וסיפק מספרים מטורפים – 27 גולים ב-57 משחקים! יבול מדהים, שער בכל שני משחקים. במונחים של היום הוא היה מקבל חוזה של מאות אלפי דולרים והצעות לשחק בחו”ל.
ליאור התאקלם מצוין בבית״ר והיה נראה כאילו הוא נולד בקבוצה. החיבור שלו לקהל היה מדהים. הוא הגיע ישר מבני סכנין, שהקהל אינו אוהב, אותה הוביל לזכיה בלתי נתפסת בגביע המדינה כשהוא משתף פעולה עם גבריאל לימה הברזילאי הלהטוטן והמאמן אלישע לוי, והקהל חיבק אותו כאילו הוא נולד בבית וגן עם קובה חמוסטה בפה.
כבר בשנותיו הראשונות במכבי הרצליה נעשו ניסיונות קדחתניים של הבעלים דאז מאיר פניג’ל להביא אותו לבית”ר, אבל זה לא הסתייע בגלל התנגדות של בעלי הרצליה אריאל שיימן.
בסופו של דבר קרה המובן מאליו והוא הצטרף והצטיין. בית״ר היתה הקבוצה הגדולה הראשונה של אסולין שצבר ביטחון עצום בעקבות ההצלחה שלו כאן. כמו שקרה ללא מעט שחקנים ישראלים, משהו התפקשש לו. ההתנהלות לא היתה מספיק מקצוענית והוא לא הבין שההצלחה רגעית והכסף נגמר. מאז הוא החליף כמעט כל שנה קבוצה ובין היתר שיחק בבני יהודה והפועל תל אביב. חוש הריח לשערים נשאר כמו שהיה, אבל הוא התקשה לשחזר את המספרים המפלצתיים מבית״ר, כשמאחוריו קבוצה של כוכבים.
מבית”ר הוא עבר כאמור לבני יהודה, שם סיים עם מספר נאה של כיבושים, 13, כשלצדו חברו הטוב ראובן עובד, ומאחוריהם השוער המופלא וינסנט אניימה. משם המשיכו כל השלושה להפועל תל אביב, אבל אז הוא התחיל להסתבך בפרשת הימורים והקריירה שלו החלה לדעוך.
לעד נזכור גם את אישיותו הכובשת מחוץ למגרש. את שמחת החיים וטוב הלב, משובת הנעורים ואהבת החיים.
יהי זכרו ברוך לעד.
