מלחמת חרבות ברזל:
אתמול בערב, שני, במהלך הצהרה שמסר לציבור בישראל, מבלי לאפשר לעיתונאים להפנות אליו שאלות, טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא קורא לראשי האופוזיציה להצטרף לממשלת חירום, “ללא תנאים מוקדמים”. עוד העלה נתניהו כלפי הציבור הישראלי את הטענה כי “תם הפילוג ביננו”.
נדמה כי עצם המושג “ללא תנאים מוקדמים”, הננו תנאי בפני עצמו. הרי לכל מי שמעלה על דעתו להצטרף לממשלה אמור להיות טעם מסוים בעניין, אחרת, כדי לשתוק ולהנהן בהסכמה אפשר להישאר גם באופוזיציה. כלומר, הסברה כי יש להצטרף “ללא תנאים מוקדמים”, היא בלתי ריאלית וכרוכה בציפייה לא הגיונית מכל מי שיצטרף, שמן הסתם מעוניין להשפיע.
שנית, ניתן להתרשם כי נתניהו מטשטש או שמראש איננו מבין את עומק הקרע בישראל, שבכל מקרה מפולגת, גם אם מראות של התגייסות והירתמות ותרומה מחממים בימים אלה את לבם של רבים.
בצד כל זאת נתלה נתניהו באילנות גבוהים, והשתמש במהלך ההצהרה שמסר בדוגמא של מנחם בגין שהצטרף לממשלה בשנת 1967, מלחמת ששת הימים, כאות של הבעת תמיכה וסולידריות ישראלית.
הביקורת על האמירה הזו של נתניהו הגיע מ”יד ראשונה”, מצדו של השר וח”כ לשעבר בני בגין, בנו של מנחם בגין:
“מר נתניהו חזר הערב על תביעתו מן האופוזיציה להצטרף לממשלה ללא תנאים מוקדמים, ‘כמו בגין ב 1967′”, כתב אתמול בני בגין והוסיף, “אולם, המצב היום אינו דומה למצב ב-1967 משתי בחינות עיקריות.
1. ב-1967 ראש הממשלה, לוי אשכול, היה אדם הגון.
2. שרי ממשלתו היו אנשים מיושבים בדעתם.
לכן, את הרחבת בסיס הממשלה לתקופת המלחמה יש להתנות ביכולת המצטרפים להשפיע באופן ממשי על ניהול המערכה על כל היבטיה”.
