ברקע מלחמת חרבות ברזל, בואו נבהיר זאת חד וחלק: ראש ממשל חמאס ברצועת עזה, יחיא סינוואר, ממייסדי הזרוע הצבאית של הארגון, חייב לסיים את האירוע הזה כשאיננו עוד בין החיים, או מנגד, עדיף, כשהוא מוחזק בידיים ישראליות.
על ישראל לפעול למען הורדת ראש הנחש, ללא קשר לחיסול תשתיות ולחיסולם של פעילים בחמאס. בשעה שראש הזרוע המדינית של חמאס, איסמאעיל הנייה, נמצא בקטאר, הרי שלגבי סינוואר יש מציאות אחרת: הוא חי בעזה, מנצח משם על הארגון.
ישראל חייבת לעצמה את סינוואר מוחזק בידיה. הצורך הוא מעבר לביטחוני הפעם, אלא גם סמלי: תמונות של בדיקת שיניים, או ערעור אחר על סמכותו ומעמדו הביטחוני של סינוואר, סטייל תמונותיו האייקוניות של הרודן המרצח סדאם חוסיין עת נלכד ע”י האמריקאים בשנת 2003, נראות כמו הכרח המציאות עבור הביטחון, הגאווה והאמון של תושבי ישראל.
ההרתעה הישראלית התרסקה השבוע, הגאווה של אזרחי המדינה והאמון שלהם במערכת – נמחקו כליל. מדינת ישראל חייבת לעצמה את סינוואר המרצח בידיה, אלא אם תהרוג אותו לפני שייתפס.
המלחמה הנוכחית בעזה איננה יכולה להפוך ל”סבב משודרג”. נדמה כי בנושא הזה יש קונצנזוס של קרוב ל-100 אחוזים בציבור בישראל, שרואה במסע הרצח של חמאס שרצח מאות ישראלים – אירוע בסדר גודל של גרמניה הנאצית ושל מרצחים בלתי אנושיים כדעאש ואל-קאעידה.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה “עוד סבב” שאולי יצטלם יפה, ויראה עיי חורבות שהשאירו אחריהם מטוסי חיל האוויר – לא, התוצאה צריכה להיות הרבה יותר משמעותית וגם הסמליות הפעם היא קריטית ועקרונית.
האירוע הזה צריך להסתיים במותו של סינוואר, או בבדיקת שיניים עבורו.
