רס"ב עידו רוזנטל ז"ל, שידוע לכל חבריו עוד מהילדות בכינוי "קרידו", היה למוד קרבות ופעולות שהשתיקה יפה להן עד מאוד, נלחם גם בשבת שעברה, השבת השחורה, עת שנפתחה מלחמת חרבות ברזל ומתקפת החמאס.
הכל החל כנראה כשמפקד יחידת שלדג – הקומנדו של חיל האוויר – הקפיץ את כל מי שרק אפשר היה. תמונת הקרב עדיין לא היתה ידועה במלואה, והלוחמים של שלדג הוקפצו בשבת בבוקר כדי להציל חיים.
רס"ב עידו רוזנטל, בן 45, הלוחם הוותיק ביותר ביחידת שלדג, הגיע כשהוא חמוש באקדחו אל פתח הקיבוץ עלומים. משהבין את גודל הצרה וראה מולו מאות מחבלים, נטל רוזנטל רובה של שוטר שנפצע שהיה בסמוך אליו. בהמשך חבר למחלקת חי"ר בסדיר שהיתה שם, וכך נלחמו וחילצו והצילו חיים של רבות ורבים, כשהם מנהלים קרבות מטווח אפס כמעט, מול מאות מחבלים.
לבסוף, נהרג רוזנטל ז"ל בהיתקלות.
רוזנטל ז"ל, שכאמור רבים ממכריו וחבריו מכנים אותו "קרידו" – שילוב של לוחם ושל המילה הספרדית "קירידו" – יקיר – גדל בילדותו בירושלים, והיה כפי שצוין ללוחם הוותיק ביותר ביחידה המובחרת שלדג. הוא הותיר אחריו הורים – רונית וזאביק, בת זוג – נוגה, שתי בנות ובן.
"גיבור מזן אחר", אומר עליו בימים האחרונים אחד מחבריו. אחותו נועה זיו סופדת לו ומספרת: "היית הגיבור שלי! הערצתי אותך ועכשיו נראה שאתה הגיבור של כל כך הרבה אנשים. התחלתי להבין את גדולתך בצבא כשהגעתי לשום מקום בהודו ומישהו מהיחידה הבין שאני אחות של "קרידו", השתחווה לי וצעק "את אחות של אל". ואתה כל כך צנוע".
*********
– עשרות מבצעים שהשתיקה יפה להם: רס"ב עידו רוזנטל ז"ל – נחשפים חלק מהפרטים על גבורת ותיק לוחמי שלדג
***********
אביו, זאביק רוזנטל, אמר בדברי הפרידה מבנו כי "רצה הגורל ואתה עוזב אותנו ומשאיר אחריך משפחה גדולה ושבורה, אך יחד עם זאת גם מורשת נפלאה.
"מאות לוחמים מיחידתך המפוארת פקדו אותנו בימים האחרונים. מפקדים, פקודים וחברי צוותים מן השורה.
כולם ללא יוצא מן הכלל דברו בשבחך והגדיל לעשות מפקד בכיר שכינה אותך, 'הלוחם הכי ותיק והכי טוב שהיה עד כה בשלדג'.
לא ניתן יהיה להיפרד ממך מבלי להזכיר ולהודות לזוגתך נוגה, שתמכה בך ואפשרה לך להיות מי שהיית".
נוגה פרידמן, בתו הזוג של רוזנטל ז"ל, ספדה לו: "היית איש של חיים גדולים וטיולים משוגעים. הטיולים האדירים שהמצאת לעצמך, אחרי זה לשנינו ואז כשהילדים הגיעו, בנית לנו טיולים שהפכו למסורות משפחתיות: טרקים של ארבעה ימים במדבר בכל חנוכה, עשרה קילומטר כל יום עם אחד, שניים ואז שלושה ילדים. טיולי חמורים כל פסח וראפטינג עם סאפ.
"אם זו לא היתה לוויה הפוכה – כמו חתונה הפוכה – והייתי מקריאה פה את ההספד שכתבתי בערב הראשון אחרי שנהרגת", ספדה פרידמן, "אז הייתי אומרת שאני לא סובלת את כל הדיבור המיליטריסטי על איזה גיבור ישראל הוא היה ושמדביקים למעשים שלו אצטלה של פטריוטיות ונאמנות למולדת.
"זה קשקוש. הוא היה הומניסט וכשמישהו היה צריך עזרה, שום דבר בעולם לא היה עוצר אותו מלעשות מה שצריך כדי לעזור. והאנשים בדרום היו צריכים את עזרתו.
"ועידו היה חכם מטומטם ואני אינטליגנטית סתומה, ואולי בגלל זה היינו כל כך טובים ביחד".
