אוקיי, אז למרות האזעקות בירושלים, בכל זאת הוחלט על חזרה ללימודים באופן מדורג, רק בחלק מהכיתות, לפי החלטות נקודתיות של כל מנהל, והנה מה שקורה עם זה הבוקר, יום שלישי:
זוהי התשובה שקיבלו לא מעט הורים בירושלים אתמול, שני בערב, מהמורות והמורים בכיתות ילדיהם: הלימודים, שאמורים להתקיים, בכל זאת לא יתקיימו, וזה מפני שהמורים עצמם תקועים עם ילדיהם בבתים, ובכן, מפני שלילדיהם אין בית ספר.
המעגל סגור.
מעגל של חלמאות.
מורה שהוא גם הורה, נשאר עם ילדו בבית, ולכן אין בית ספר. ואין גן.
מהי בעצם הרגולציה על החינוך בירושלים בעת הזו?
האם זה בידי פיקוד העורף, משרד החינוך או עיריית ירושלים? אם תגידו שזה בין כל הגופים, תבינו למעשה למה זה לא אצל אף אחד. עובר מיד ליד – ומי סובל? ההורים והתלמידים, שחלקם ואולי אף רובם, נמצאים היום בבית, בלי לימודים, למרות שלכאורה “ירושלים חוזרת היום ללימודים”.
נדמה כי עיקר המבוכה נובעת מחוסר האחידות ומהדיבורים בכמה קולות מגרונות שונים של מנהלים ומנהלות בבתי הספר והגנים בירושלים: אלו קיבלו למעשה את השרביט והואצלו הסמכויות לידיהם כך שיקבעו איך ומתי יחזרו התלמידים ללימודים.
וכך מנהלת כזו או אחרת מחליטה כי בית הספר עדיין איננו ממוגן כהלכה, מנהל אחר מחליט כי רק השכבות של הגיל הצעיר יחזרו, ואז מתברר שבעצם הוא יכול להחזיר ראשית רק את החינוך המיוחד, ואילו מורה שלישית נותרה בביתה עם ילדיה, ומורה רביעי מבולבל מכל אלו גם יחד.
כאוס? כמעט, אולי זה יסתדר בימים הקרובים, אבל הקרקס הזה של החזרה ללימודים מעליב את ההורים והתלמידים, קשה להאמין שתייר מסקנדינביה, בירת החינוך של אירופה, היה בכלל מסכים לקרוא למנגנון הזה “מנגנון חינוך”.
כל זה ועוד לא אמרנו מילה על הצהרונים. נו, אתם יודעים, המקום הזה שבו הורים-עובדים משאירים את ילדיהם לארוחת צהריים ושאר פעילויות עד לסיום יום העבודה. אז ככה – אין צהרונים. עד מתי אין? לא ידוע. כבר אמרנו – קרקס.
וכל זה, סליחה, בלי להגיד מילה על האבטחה. תגידו, יש אבטחה בכניסה למוסדות הלימוד והגנים בירושלים? נחדד את השאלה – לא האם יש מאבטח, אלא האם יש אבטחה? בתקופה הזו, שהיא בבחינת רגישות ביטחונית ברמת שיא, נדמה שמי שניצבים בשערי המוסדות בימים שבשגרה אינם יכולים להיות העוגן של האבטחה הנדרשת לילדים בירושלים.
ומי בעצם אחראי על כל זה – ובכן, שאלה טובה. והתשובה – כבר הבנתם, קרקס.
