מי לא רצה הקיץ הזה להיות דניאל פרץ? מי לא רצה להיות עומר אצילי, עפרי ארד או שון וייסמן? בטוח שכולנו, ואולי עדיין רוצים. אבל מה שעובר על פרץ, השוער שלנו בבאיירן מינכן, ועל שון וייסמן, שחקנה של גרנאדה הספרדית, מעמיד את ה"תענוג" הזה כולו בספק אחד גדול.
שהרי מה שווה כל הקידום המקצועי בעצם המעבר לקבוצות גדולות? מה ערכה הלא חומרי, של הקפיצה הנחשונית המקצועית, אם אתה נתקל בשנאה יוקדת (מקרה דניאל פרץ) של שחקן שלובש את אותה חולצת מועדון כמו שלך, רק עם מספר שונה, שכותב ברשתות רמיזות על תמיכתו בעם הפלסטינאי בעת הזאת, מה שאומר שהוא בעצם מזדהה עם ארגון שרצח, טבח וקטל יותר מ-1,300 אזרחים חפים מפשע במדינתך.
ומה ערך הנאמנות שלך לקבוצה, אם חלק מקהל אוהדיה הפלסטינים בעיקר, קוראים ברגע של משבר שכזה לראשי המועדון להטיס אותך מיידית מהקבוצה, אפילו ללא כל פיצוי כספי כלשהו, בעקבות שיתוף פוסט תמיכה במדינת ישראל ובחיילי צה"ל, ע"ע מקרה שון וייסמן.
אז ככה. השוער דניאל פרץ, שעושה את צעדיו הראשונים במועדון הפאר הגרמני באיירן מינכן, חש בשבוע וחצי האחרון על בשרו, מהי שנאה צרופה ויוקדת, אחרי ש"חברו" לקבוצה ולחדר ההלבשה, נוסייר מסראווי, המגן ההולנדי מרוקאי של באיירן חולל סערה, כשהעלה פוסטים המגנים את תקיפות ישראל בעזה ובמקביל הביע תמיכה בעם הפלסטיני וכתב "פלסטין מהנהר ועד הים", פוסט שבא ככל הנראה בעקבות דברים שכתב פרץ ברשתות ובו הובעה תמיכה טוטלית במדינת ישראל ובחיילי צה"ל.
בקבוצה ניצתה אש גדולה, כשהתקשורת המקומית תוקפת על כך שהמועדון אינו מגנה מספיק את מסראווי ולא פועל מספיק נגדו ואף מזכירים את שורשיו היהודים של המועדון. האוהדים הפלסטינאים מאידך, מאיימים להצביע ברגליים ובכך לפגוע בקבוצה.
את תוצאת העימות מול חמאס חש על בשרו גם החלוץ הישראלי שון וייסמן, אחרי שהדהד פוסטים שקוראים למחוק את עזה ולהטיל עליה פצצות של 200 טון, בעקבות אירועי וממדי האסון בדרום. וייסמן אפילו לא כתב פוסט עצמאי משלו, אלא שיתף פוסטים של גולשים.
זה לגמרי הספיק לאוהדי גרנאדה, פלסטינאים ברובם, להציף את ראשי הקבוצה בהודעות הקוראות לשחרר אותו לאלתר. הם אף הגישו תלונה לתובע המקומי בגרנאדה, להעמידו לדין על התבטאויותיו.
המנהלים של וייסמן בגרנאדה, לא רק שאינם דוחים בשאט נפש את בקשת האוהדים, הם בודקים משפטית את הסיטואציה, קרי, מחפשים את הדרך להיפרע ממנו, אולי אפילו ללא פיצויים. פשוט חוצפנים במקרה הטוב, אנטישמים במקרה הרע.
המקרה של עומר אצילי, השחקן היהודי היחיד במדינה מוסלמית, שמשחק בקבוצת אל עין מאיחוד האמירויות, הוא דווקא דוגמה טובה לאחדות ואחווה, ישנם גם כאלה מסתבר. אצילי העלה פוסט באנגלית, למען יראו גם עוקביו הרבים מהאמירויות, ובו השווה בין חמאס לדעאש, והוא דווקא קיבל תמיכה מאנשי המועדון ומאוהדי הקבוצה. כבוד!
לסיום, ההתנגשויות של פרץ ו-וייסמן אינן היחידות בשבוע האחרון. בלם נבחרת צרפת, ז'אן קלייר טודיבו צחקק מהספסל בזמן דקת דומייה לזכר קורבנות הלחימה בדרום ועורר סער; ההתאחדות האנגלית, שסירבה להאיר את קשת אצטדיון וומבלי בכחול לבן לפני משחק הנבחרת האנגלית נגד נבחרת אוסטרליה, נתפסה במלוא עליבותה, ועוד ועוד.
כל אלה ראויים לחשיבה מחדש, באשר לעתידם של הספורטאים הישראלים ברחבי העולם, בטח ובטח לא צריך לקרוא להם יותר ליגיונרים.
