בקרב הפלסטינים בשטחי איו”ש החלה כבר תכונה רבה והתרגשות לקראת עסקת חילופי שבויים בשל יותר מ-200 בני הערובה הישראלים שנחטפו ביומה הראשון של מלחמת “חרבות ברזל” ומוחזקים בעזה.
קחו למשל את חילווה חמאד מהכפר סילוואד שבסמוך לירושלים. היא אמא של שני רוצחים, אכרם, השפוט לשלושה מאסרי עולם, וראפאת, השפוט לשני מאסרי עולם. בן נוסף שלה, מוחמד, חוסל מאש ישראלית עוד ב-1988.
חילווה חמאד כבר החלה לאגור את עלי המלוחיה ולהקפיא אותם במקרר שבביתה, כי זה המאכל האהוב ביותר על בניה, כפי שהיא זוכרת שאכלו בטרם נאסרו לפני 20 שנים.
שני הבנים השתייכו לחוליה שמנתה שבעה אנשים וביצעה שורה ארוכה של פיגועי ירי באזור ירושלים, בהם נהרגו שני אזרחים ישראלים וכן פלסטיני שנחשד על-ידם בשיתוף פעולה עם ישראל.בתאריך ה-1 במאי 2001, בשעה 6:30 בבוקר נסע אסף הרשקוביץ ז”ל, תושב עפרה, לכיוון ירושלים. כ-500 מטר לפני צומת בורקא, ירו חברי החוליה לעבר רכבו מספר רב של יריות. כתוצאה מהירי הרכב סטה מהכביש והתהפך, אסף נהרג.
ב-15 לאותו חודש נסעה משפחת מזרחי מכיוון היישוב רימונים לירושלים. כקילומטר אחרי צומת מכמש על ציר אלון, החוליה ירתה לעברם מרכב חולף. הבן והאח, עמית, ירה באקדחו לכיוון היורים, אך לבסוף נהרגה הבת, עידית מזרחי ז”ל, ואביה נפצע.
עידית, חיילת משוחררת שהתגוררה בירושלים, הובאה למנוחות בהר הרצל, לצדו של אחיה שחר ז”ל, שנפטר במהלך שירותו הצבאי.
בחודשים הבאים ביצעו חברי החוליה עוד מספר אירועי ירי לעבר כלי רכב ישראלים באזור בית אל ועפרה, בהם נפצעו לפחות ארבעה ישראלים, ביניהם ילד בן שלוש.
אז תגידו, את אלה ועוד 6000 כמותם ישראל תשחרר כדי שיאכלו מלוחיה שבישלה להם אמא?
