ברקע מלחמת חרבות ברזל, כבר יומיים שמתקיימים לימודים בירושלים, וליתר דיוק, מתקיימים בהיסוס.
הורים רבים בירושלים אינם שולחים את ילדיהם למסגרות ומביעים חשש ביטחוני גדול מהחזרה ללימודים. התופעה הזו ניכרת בשכונות רבות בירושלים – ילדים נותרים בבתיהם, וכתוצאה מכך – גם הוריהם. רבים לא שבים למקום עבודתם, ולמעשה הקיפאון נמשך ואין כל שינוי או בשורה.
נדמה כי נוצר משבר אמון חריף בין הממסד לאזרח – לא רק בירושלים.
רבים מההורים חוששים לשלוח ילדיהם מפני שאינם סומכים על האבטחה מחוץ לגנים ולבתי הספר.
רק אתמול, רביעי, נפוצו למשל ידיעות על חשש לכאורה של צה”ל מהימצאותם בישראל של מחבלים שחדרו בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר ומאז נשארו בשטח. כיצד הורים יכולים לתת לילדיהם בכלל לצאת לבית הספר במצב שכזה?
עושה רושם שהדברים מהדהדים חזק בראשם של הורים רבים. חלק לא קטן מבתי הספר והגנים בירושלים היו רחוקים ביומיים האחרונים מתפוסה מלאה, וזאת למרות החופשה הארוכה – חלקה בשל החגים, וחלקה כמובן כפויה – שלכאורה היתה אמורה לגרום לכך שתהיה חזרה מאסיבית לספסלי הלימודים.
בפועל, השורות בכיתות דלילות, ובחלק מבתי הספר לא ממלאים אפילו כיתה שלמה אחת, גם אם מחברים את כל השכבות ביחד. כלומר – לא יותר מ-30 עד 40 תלמידים שחזרו לבית הספר, מכל שכבותיו.
להורים רבים יש שאלות רבות – כגון האם תתוגבר האבטחה סביב בתי הספר באופן משמעותי? האם המקלטים ערוכים, לאחר שחלקם הוזנחו במשך שנים? מתי האבטחה האזרחית ע”י מתנדבים תקרום עור וגידים והאם היא אכן תהיה אפקטיבית?
אירועי השבת הקשה בדרום חשפו מחדל של הממסד בישראל – בין אם פוליטי או צבאי, או גם וגם – כך שלא מסובך לאבד אמון במערכת.
ניתן להתרשם כי זהו רק השלב הראשון בטראומה ובפוסט טראומה שצפויות בישראל:
נכון לעכשיו – לשאלה אם מישהו באמת יכול להבטיח את שלומם של ילדים שנשלחים לבתי הספר, יש בפי הורים רבים תשובה עגומה ושלילית.
