בצער רב נפרדתי מליברפול. הקבוצה שגדלנו עליה, זו שקלטה את אבי כהן זצ”ל, עם דלגליש, סונס, קנדי ואיאן ראש, איננה עוד. מי שבחרה בדרך הטרור ולא גינתה את רצח העם של חמאס ימ”ש, ממש לא ראויה לאהדתנו.
התלהבנו מהסלאלום של רוני רוזנטל, קפצנו בגול של בניון נגד ריאל ברבע גמר הצ׳מפיונס ב-2008, אבל זהו, זה נגמר, אין יותר ליברפול. מי שמפנה לנו גב ברגע הכי עצוב של המדינה ב-75 שנות קיומה, לא ראויה כלל להתייחסותנו.
על מוחמד סלאח האידיוט אין בכלל מה להגיד. ספק אם המצרי האהבל בכלל יודע מי זה חמאס, את מי הוא משרת, ומה האינטרס של מצרים מכורתו, שכבר שנים עומדת לימין ישראל במאבק העולמי חוצה המעצמות, יחד עם כל הערבים הסונים, שחוששים מהשיעים.
אבל מה לדפ”ר כמו סלאח ולפוליטיקה? השכל שלו אולי קיים בפקקים של הנעליים. בהתחלה הוא סתם את הפה, וכבר חשבנו שלמד משהו מההתנהגות הסהרורית שלו לפני עשר שנים כשסירב ללחוץ את ידי שחקני מכבי תל אביב בביקור שלו פה עם רד בול, אבל חמור לא מבין בדקויות פוליטיות, והוא הוציא תחת ידיו פוסט עלוב ומסכן ופרו פלסטיני. שחקן כל כך מעורר בוז, ממש אין חשק לרדת לרמתו האפסית.
גם ברצלונה מחוקה. הקבוצה של הישראלים, שהפכה יעד קבוע לטיולי בר מצווה, זו ששלחה לפה לא מזמן את רונאלדיניו שהפליא בביצועים במשחק הוותיקים, לא מסוגלת לעמוד דקת דומיה לזכר הנופלים במלחמתנו נגד הטרוריסטים המרצחים. בארסה מפחדת מהפלסטינים, היא יודעת טוב מאוד איפה נמצא הסירחון של הנפט, ולכן מבחינתי היא לא קיימת יותר.
גדלנו על קרויף ומראדונה, זמזמנו לעצמנו את ההמנון של בארסה תוך שאנחנו הולכים לאיבוד בסמטאות שיוצאות מהרמבלאס, אבל חלאס. בחרתם בצד של החמאס? השם ישלם לכם.
הקבוצה החדשה שלי היא אתלטיקו מדריד. בלב מלא גאווה ראיתי את גריזמן כובש שלושער כשסרט שחור לזרועו לאות הזדהות עם ישראל. גם הם יודעים מה מחיר התמיכה הפוליטית בנו, אבל להם יש מצפון שהוא המצפן הפנימי שלהם.
גם דורטמונד ראויה ליותר ממילה טובה על דקת הדומייה וההזדהות המוחלטת עם ישראל, תוך הוקעת ארגון הטרור הברברי, ובכלל גרמניה הרשמית עומדת לצד ישראל בסיפור.
גם העם הגרמני למד המון ממה שקרה לפני 80 שנה, ולראיה לא נשרקה אפילו שריקת בוז אחת במהלך דקת הדומייה שארכה, תתפלאו, 60 שניות מלאות, כי גרמנים לא מעגלים פינות.
