חברות האופנה פוקס, ריטיילורס, גולף, המשביר 365 ואחרות, פרסמו בתחילת השבוע כי לאור פגיעה צפויה בהיקפי הפעילות בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הן תשלחנה עשרות אחוזים מהעובדים שלהן לחל”ת (בנוסף לוויתור של כמחצית משכר הבכירים).
גולף למשל, דיווחה כי מרבית חנויות החברה פתוחות, בנוסף לאתר המקוון של החברה, אלא שמפרוץ המלחמה ניכרת ירידה משמעותית בהיקפי פעילות החברה ודילול משמעותי בתנועת הלקוחות במרכזי המסחר.
הראל ויזל, בעל השליטה בפוקס שמחזיקה גם בריטיילורס, היה הראשון שהחליט על הוצאת אלפי עובדים לחל”ת, על מנת להקטין את ההוצאות ולהימנע מהפסד גדול יותר של העסק.
הוצאת העובדים לחל”ת עשויה להפעיל לחץ על משרד האוצר לפצות את החברות, בדומה לתקופת הקורונה, אלא שאז החנויות נסגרו לחלוטין במסגרת הסגרים, והפעם הן נותרו פתוחות. באוצר גם זוכרים שבתקופת הקורונה חברת פוקס, למשל, הציגה בסופו של דבר רווחים אדירים וניצלה את המענקים למשיכת דיבידנדים לבכירים.
כל זאת יגרום לאוצר להיות זהיר עם חבילות פיצוי, אפילו במחיר של עלייה באבטלה, ששיעורה לפני המלחמה היה בשפל של חמישה עשורים – 3.1%. במילים אחרות: להבדיל מתקופת הקורונה, החל”ת הפעם לא מסובסד באופן מיידי ומלא על ידי המדינה.
על פי ההערכות, כבר עכשיו יש קרוב ל-100 אלף עובדים בחל”ת, רובם מרשתות האופנה והמסעדות שההכנסות שלהן צנחו על רקע המלחמה.
ראשית, החל”ת חייב להיות בהסכמה של העובד. אם עובד לא מעוניין בכך, המהלך הופך לפיטורים, כולל שימוע, מתן הודעה מוקדמת ופיצויים שמגיעים לו כחוק. אם העובד מסכים לחל”ת, והחל”ת עולה על 30 ימים, מגיעים לעובד דמי אבטלה מביטוח לאומי.
תקופת החל”ת היא תקופה שבה נמשכים היחסים של מעביד-עובד, אבל התקופה הזו לא נחשבת כוותק ולא צוברים בה ימי חופשה, ימי הבראה וימי מחלה. בתקופה הזו המעביד גם לא מפריש תשלומים לקרן הפנסיה, לביטוח המנהלים, לקופת גמל או קרן השתלמות (בקרן פנסיה רצף של 5 חודשים ללא תשלום פוגע בתנאים).
עם סיום החל”ת, העובד יחזור לאותה העבודה ובאותם התנאים שהיו לפני היציאה אליה.
