אהבתי מאוד את ההודעה המשותפת של בית״ר והפועל על הדרבי שנדחה עד אחרי המלחמה. הצהובים והאדומים הוכיחו שאפשר לשים בצד את המריבות הילדותיות ולהוכיח לכידות בסטייל של ממשלת החירום שמונתה עד אחרי הקרבות. ולמה לא בעצם? הרי אנחנו עם אחד, עם אויב אחד, רע ומר, שחובה להשמיד.
כי מה לנו הריב האידיוטי הזה בינינו, כמו בגן ילדים, מול האיום האמיתי, הקיומי, הכה ממשי, מול אויב צמא דם של מפלצות חסרות עכבות שאין בשום אופן לכנות בני אדם.
אז נכון שהיריבות בין בית״ר להפועל הולכת שנים ארוכות אחורה, אבל בתכלס, אם מסתכלים פנימה לתוך מחנות האוהדים, אין הרבה הבדלים ביניהם. כולם מאותה עיר, מאותן חמולות, כולנו מאותו הכפר.
אצלנו בבית למשל, אבא שלי שיחייה אוהד שרוף של הפועל ירושלים מהזמנים של בן רימוז׳. כשאני הגעתי לכיתה א׳ כל המדינה פתאום נהיתה בית״ר אחרי הגביע של 76′, אז גם אני לקחתי טרמפ על הרכבת הדוהרת, אבל עד אז הייתי הפועל.
עד היום האמת יש לי סימפטיה גדולה לאדומים, שמחתי מאוד שעלו לליגת העל, הם עושים כבוד גדול לעיר, ואני לגמרי בעד המיזם המקורי והמיוחד של קטמון שהחליפה את הפועל סאסי. הביקורת היחידה שיש לי עליהם קשורה להתנהגות של זיו אריה כלפי עיתונאים, אבל בזה נתעסק אחרי המלחמה.
מבחינת אוהדי בית״ר, הפועל ירושלים היא ממש, אבל ממש לא היריבה השנואה, יש לפניה רשימה מכובדת. אחרי הכל 20 שנה הם לא ביקרו בליגת העל ככה שכבר הספיקו לשכוח מהם, והשנים הקשות תחת יוסי סאסי גרמו לצהובים לפתח אמפתיה כלפיהם, כן אפשר לקרוא לזה רחמים.
הפועל תל אביב שנואה פי כמה וכמה על האוהדים הצהובים. זה לא רק האליפות שסיני שתה לבית״ר בימק”א לפני שלה פמיליה נולדו. להפועל יש תדמית תל אביבית מתנשאת, למרות שרוב האוהדים שלה מגיעים מחולון, בת ים וראשל”צ שמזכירות את ירושלים. אחריהן בתור מגיעות הקבוצות הערביות סכנין וריינה ורק אחרי זה לקינוח הפועל ירושלים.
אז נכון שהדרבים שהפועל ניצחה לאחרונה והחגיגות אחריהם וההקנטות והירידות ברשתות החברתיות העלו את מפלס השנאה, אבל בתכלס לא בטוח שאוהדי בית״ר יזהו ברחוב את שחקני ההרכב של הפועל, והאמת שזה נכון גם להיפך
.
ובכל זאת נישא בלב תפילה שהמלחמה כבר תעבור, שנפרק לחמאס את האמא ונשמיד אותו עד היסוד בעזרת השם, שהליגה תחזור והדרבי ייפתח, ונחזור להתלהב כמו ילדים קטנים, כי בשביל זה הכדורגל נועד. קצת לברוח מהצרות, אולי טיפה ליהנות, לשכוח מהמחירים שלא מפסיקים לעלות, מהמלחמה שאף פעם לא תיגמר, מהבוס והאישה ופשוט לברוח.
יאללה כדורגל תחזור כבר, אנחנו משתגעים מגעגועים. נמאס כבר לראות בטלוויזיה קבוצות אנטישמיות שלא מסוגלות לכבד אותנו אפילו לדקה, וגם הקלאסיקו הממשמש בספרד הרבה פחות מעניין, רוצים דרבי ירושלמי עכשיו. אז יאללה בית״ר וקדימה הפועל, תוכיחו שהיתה סיבה להתגעגע.
